ככל שהם מתבגרים ובאופן טבעי מתרחקים מאיתנו, חשוב לנו ולהם שנדע איך בכל זאת לשמר איתם את הקשר ולצקת בו תוכן. איך עושים את זה נכון?
כמה פעמים שמעתם מהמתבגר שלכם את המילים “אמא לא עכשיו”, “אבא תפסיק לחפור”, כשלפעמים זה מלווה בטריקת דלת? ואיך אפשר לדבר איתם כשהם רוב הזמן סגורים בחדר, מסתובבים בבית עם אוזניות הבלוטוס וממש לא בא להם להסתובב איתנו שלא לדבר על זמן איכות, שפעם הם היו עושים איתנו כל הזמן? ואיך מתמודדים עם חווית הדחייה מהמתבגרת שעד לא מזמן אהבה לשחק איתנו משחקי קופסה, לצאת להליכה או בית קפה ועכשיו רוצה לעשות את זה רק עם חברות? התשובה כמו תמיד עם מתבגרים היא אמפתיה, הבנה וטיימינג.זמן נוכחות וזמן איכות
כשאנחנו מדברים על זמן עם מתבגרים אנחנו מדברים על שני סוגים שני זמן. הראשון הוא זמן של נוכחות הורית. זה הזמן שבו אנחנו פיזית עם המתבגרים בבית, כשכל אחד עסוק בעניינים שלו ולמרות שאנחנו באותו בית אין בינינו קשר, אבל עדיין יש נוכחות הורית – המתבגרים יודעים שהם יכולים לפנות אלינו כי אנחנו שם. זה זמן שהמתבגרים מאוד צריכים גם אם הם סגורים בחדר. הידיעה שיש מבוגר שאפשר לפנות אליו נותנת להם ביטחון והרגשה שהם לא לבד.
השני הוא זמן האיכות, הזמן שבו אנחנו והמתבגרים עושים ביחד משהו שהוא רק שלנו, כזה שמאפשר שיח או בילוי משותף בלי הסחות דעת. זה זמן שקשה להשיג מהמתבגרים המעדיפים את החברים על פנינו ועסוקים בעולמות תוכן שאנחנו לא חלק מהם, כמו טיקטוק ואינסטגרם.איך בכל זאת מייצרים זמן איכות עם מתבגרים:
1. זה לא נגדנו
מבינים שהם לא רוצים לבלות איתנו ומפסיקים להיעלב ולהיפגע מזה. בגיל הזה הם בונים את הזהות שלהם בנפרד מאיתנו ולכן הם מתרחקים ורוצים בעיקר לבלות עם החברים. זה הגיל שבו החברים תופסים הרבה יותר מקום ואנחנו ההורים נתפסים כדינוזאורים שלא מבינים את העולם שלהם. ההבנה שזה לא אישי נגדנו היא הבסיס, כיוון שהיא תשנה את כל היחס שלנו כלפיהם כשהם כבר יצאו מהחדר. נחייך אליהם, נשאל לשלומם והסיכוי שהם ירצו לבלות איתנו ולהיות בחברתנו יגדל. בינינו אף אחד לא אוהב לבלות עם מישהו שכל הזמן מחמיץ פנים כלפינו או כועס/מעביר ביקורת עלינו.
2. הופכים לדייגיםבכל פעם שהמתבגרים שלנו יוצאים מהחדר ויורדים לאכול, אנחנו דגים את הזמן איתם. זה אומר שאנחנו עוזבים את מה שאנחנו עושים ואם הם יושבים לאכול, אנחנו מתיישבים לידם עם קפה ורק שואלים אם מתאים להם לדבר כמה דקות. אם התשובה היא לא, אנחנו יכולים לשבת שם איתם ולהתעניין למשל מה הם רואים בטיקטוק או אחרי מי עם עוקבים באינסטגרם. זה הזמן שבו אנחנו יכולים להתחבר לעולם שלהם בלי ביקורת ובלי שיפוטיות, גם אם דברים לא נראים לנו. עוד דרך להיות דייגים היא להקפיץ אותם לכל מיני מקומות – נכון שאנחנו מרגישים כמו נהג מונית אבל לפחות נמצאים באוטו עם קהל שבוי:) וזו הזדמנות טובה לשאול שאלות או לשוחח, לא לחפור!
3. לנשום ולהקשיבכשהם משתפים אותנו במשהו שקרה להם צריך לנשום, לשתוק ולא להגיד ישר מה דעתנו, ובוודאי לא להגיד להם שהם טועים, להעביר עליהם ביקורת, או להצדיק את החבר/ה. זה הרגע להיות בהקשבה לשאול שאלות אם צריך ובסוף לשאול, אם הם היו רוצים לשמוע את דעתנו ולכבד כל תשובה. ככל שאנחנו נבוא עם יותר פתיחות אליהם ונקשיב באמת, הסיכוי שהם ירצו לבלות איתנו אחד על אחד גדל משמעותית. ואם הם רוצים לשמוע את דעתכם, נסחו אותה ב 2-3 משפטים כשלפחות הראשון בהם הוא הבעת אמפתיה לסיטואציה והאחרון הוא שאתם מעריכים את זה שהם שיתפו אתכם ושהיה לכם כיף.
4. תיאום ציפיותתנו להם לבחור את הפעילות של זמן האיכות , בתנאי כמובן שזה לא משהו שאתם ממש שונאים. אם המתבגר הפרטי שלי יזמין אותי למשל, לשחק איתו כדורגל, התשובה תהיה “לא” אבל מצד שני אהיה פתוחה לבילויים אחרים. חשוב שתגדירו מראש מה עושים בזמן האיכות: אם מדובר בקניות, הגדירו מראש תקציב שמקובל על שניכם! זה הזמן לנהל משא ומתן בהתאם ליכולות הכלכליות שלכם. אין יותר מבאס מלצאת לזמן איכות ביחד ולמצוא את עצמנו רבים או אומרים “לא” על הרבה דברים. גם האפשרות שלא נגיד כלום אבל נתעצבן בלב, תפגע בבילוי ותקטין את הסיכוי שהם ירצו לבלות איתנו שוב.
הכותבת היא מנהלת מרכז הורות בת-ים, מנחת הורים ומלווה צוותי חינוך לתקשורת הורים-מורים מיטבית
