חגיגות האלווין? באמת?

חגיגות האלווין תפסו השנה יותר ילדים והורים. מה לנו לחג? האם כל סיבה למסיבה מתקבלת או שרצוי להסתפק בחגים הרבים שלנו?

11 מועדים לשמחה יש לנו ביהדות. 11 תאריכים הפזורים לאורך השנה בהם אנחנו מתכנסים לציין מאורע כלשהו שקשור אלינו, לאכול, לשתות, לחגוג וכמו שאומרים ביהדות- להיות בשמחה תמיד. 11 חגים (וזה מבלי להיכנס לאורכו של כל חג) זה כל-כך הרבה, שלפעמים אנחנו חצי מתבדחים חצי מתלוננים שחג רודף חג וצריך חופש אחריהם. ובכל זאת, השנה, ובכלל בשנים האחרונות אני עדה לתופעה שתופסת תאוצה ומפריעה לי מאוד- חגיגות האלווין, הלא הוא ליל כל הקדושים.

למה להוסיף חג שמקדש דת אחרת?

כששאלתי חברות ומכרים שחוגגים את החג עם הילדים שלהם, תשובתם היתה שכל סיבה למסיבה מתקבלת וחלקם אף אמרו לי שנמאס להם מניכוס היהדות והחגים לדתיים ושהם בכוונה לא חוגגים את החגים היהודיים. כאישה חילונית לגמרי שמגדלת בארץ שני ילדים, אני גאה ביהדות שלי ובמסורת וכלל לא אכפת לי מה הן ההנחיות החיצוניות של החג – אלא לחגוג אותו ולשמר אותו בתוך ביתי והלאה לדורות הבאים. ויש לנו כל כך הרבה דברים טובים ויפים לשמר ולהעביר לילדים שלנו ובעתיד לנכדים שלנו. אז נשאלת השאלה – למה להוסיף ללוח השנה חג נוסף שלא רק שלא קשור אלינו, אלא אף מקדש דת שהיא לא שלנו?

האם אנחנו נותנים לפלגים קיצוניים לנכס לעצמם את היהדות?

האלווין או ליל כל הקדושים, הוא חג עממי שנהוג לחגוג בצפון אמריקה, באנגליה ובמקומות בהם הבריטים שלטה בעולם, ועם השנים הפך להיות נפוץ יותר ויותר במדינות שונות בעולם, ביניהן גם ישראל. קיימות גרסאות שטוענות שמקור החג הוא אלילי והכנסייה הנוצרית ניכסה אותו אליה עם השנים ויש גרסאות הטוענות שהחג החל כחג נוצרי מראשיתו. כך או כך, ואם נשים את מנהגי החג הצבעוניים והססגוניים לרגע בצד, ערב ליל הקדושים נועד להנציח ולזכור את כל הקדושים ואת כל אלה שמצאו את מותם בשל אמונתם בנצרות.

אז לא צריך להיות דתי או אפילו יהודי מאמין בכדי להבין שזה לא חג שאנחנו צריכים לחגוג. מה גם שיש לנו את פורים שהוא החג הכי שמח והכי מלא בטוב ובכיף שאני מכירה. ובכל זאת, רבים ההורים שזורמים עם ילדיהם ואף מייצרים את הפעילות של החג ומבקשים להחדירה לתרבות הישראלית. ודווקא אלה שאינם מתחברים לחגים היהודיים ושאינם חוגגים אותם, מקפידים לחגוג את האלווין. כל זה גורם לי לחשוב מה יעבור הלאה לילדים שלנו, איזו מסורת נשאיר אחרינו והאם זו לא הדרך לתת לפלגים קיצוניים לנכס לעצמם את החג ואת היהדות בכלל בבלעדיות? האם ההתרחקות מכל מה שמריח טיפה דתי נכונה?

לראות ולחוות

שלא תהיה טעות – אין לי כל בעיה עם חגים של דתות אחרות או של עמים אחרים וכבודם במקומם מונח. להיפך, אני מכבדת ומעריכה ותמיד שמחה ללמוד, ולראות ולחוות. וזו בדיוק הנקודה – אפשר לקחת את הילדים לקהילה בה חוגגים את החג ולאפשר להם להתנסות פעם אחת (ישנן אפילו קהילות יהודיות אמריקאיות בארץ אשר אימצו את המנהג ומשלבים אותו עם חג הסוכות מתוך אידיאולוגיה של קירוב בין הדתות) ואפשר לקחת אותם ליפו, לעכו ולנצרת, היכן שיש קהילות נוצריות גדולות שחוגגות את החגים הנוצריים בכדי לראות ולהתלהב. אבל את החגיגות תשאירו להם, לנו יש מספיק חגים לחגוג.

הכותבת היא אמא לשניים, כתבת ושותפה במשרד יח”צ קרופניק ברגמן