מה אנחנו מורישים לילדים שלנו מבחינה ערכית, רגשית, אולי רעיונית? זו שאלה שמעניינת הורים רבים והתשובות עליה יכולות להיות די מפתיעות. קחו לכם רגע לברר
שאלתם את עצמכם פעם מה תורישו לילדים? לאו דווקא ברמת הכסף או הרכוש, אלא ירושה רגשית, מנטלית. מה בעצם הם למדו מכם כל החיים שיוכל לעזור לחיים שלהם להיות טובים יותר, שמחים יותר, עוצמתיים יותר? לא פעם עברו לי בראש הרהורים על הדבר הזה. אולי הם עברו שם כי בגיל צעיר (25) התאלמנתי בפתאומיות ומאז אני עסוקה באופן כללי בשאלה מה אנחנו משאירים אחרינו בעולם, שאלה שקיבלה פוקוס נוסף מאז שנהייתי אמא. עם זאת, אף פעם לא עשיתי כלום עם המחשבה הזו אל מול הילדים שלי, בטח שלא שאלתי אותם בצורה ישירה מה הם סופגים מכל מה שאנחנו מדברים איתם, כי נראה לי רק טבעי ששאלה כזו עלולה לגרור איתה פרצוף אופייני של בני נוער בתוספת המשפט “אמא…. יא חופרת!”
כשהסיטואציה מתאימה, נצלו את הרגע
השבוע, בצורה משעשעת וכייפית במיוחד, נוצרה סיטואציה שאפשרה לי הצצה מרגשת ל”ירושה” הזו שכבר היום הורשתי לביתי בת ה 14.5. זה קרה כשהכנו יחד את ארוחת הצהרים. עמדנו יחד מאיה ואני במטבח. אני מכינה טחינה, מאיה מכינה קינוח.
אני: “מאיה, אני רוצה להגיד לך משהו. זה ממש ממש חשוב. זה משפט שאני אגיד לך אותו עכשיו, ובעתיד כשתחשבי על הרגע הזה, תביני שהוא היה רגע מכונן…”
מאיה: “מה אמא, שהכנסות פסיביות זה חשוב?”
אני: “לא”
מאיה: “מה, שלא חייבים לעבוד לפי המשוואה זמן=כסף?”
אני: “לא”
מאיה: ” שחשוב שאני אאמין בעצמי?”
אני: “אהובה שאת, ברור שזה חשוב! אבל … לא”
מאיה: “שלטייל בחו”ל זה הכי כיף בעולם?”
אני: “זה באמת הכי כיף בעולם, אבל, לא”
מאיה: “שתמיד כדאי ללמוד ולהתפתח? שאפשר ללמוד מכל אדם? שכדאי לא להיות האדם הכי חכם בחדר…?”
אני: “וואלה, איזה מגניב שלמדת את זה ממני…. אבל… לא”
מאיה: “שחשוב ליהנות כמה שיותר מכל רגע, ושגם אם קורים דברים קשים בחיים אפשר לבחור לחיות טוב? “
אני: “מאיוש את ממש מרגשת…. זה לא מה שרציתי להגיד לך”
מאיה: “שחשוב להשקיע במשפחה? לדבר על הכל ולא לשמור בבטן? לאכול בריא ומאוזן? להיות סקרנים?”
אני: “לא”
מאיה: “שחשוב להגשים חלומות?”
אני: “כמובן, אבל לא”
מאיה: “שכדאי לצלם הרבה תמונות ולהעלות אותן לפייסבוק כי אח”כ הוא מזכיר לך דברים כיפיים”?
אני: “חח… לא”
מאיה: “אחרון… שלקוח שואל זה לקוח חם?”
אני: “חחח…. גדול”
מאיה: “נו, אז מה רצית להגיד לי?”
אני: “מאיוש, אני רוצה שתזכרי טוב טוב…שהסוד לטחינה טובה – זה בלימון!”
תנו לעצמכם הצצה לעתיד
כמובן שהתפוצצנו מצחוק וזה היה רגע מיוחד ומחבר לשתינו, אבל יותר מהכל זה היה רגע מרגש ומחמם לב של הצצה פנימה, אל תוך הלב והמחשבות שלה, והדברים שהיא הפנימה משיחות איתי, ומההתנהלות שלנו בבית. ומה אני אגיד לכם – עבורי, בדיעבד, ממש כמו שאמרתי לה בחצי הומור בתחילת השיחה, זו באמת הייתה חוויה מכוננת. אני בטוחה שגם עבורה היא תיזכר לשנים קדימה.
כששיתפתי את השיחה הזו בפייסבוק, קיבלתי המון תגובות מרגשות. חלק מהתגובות היו סקרנות של הורים לראות מה יעלה בשיחה כזו עם הילדים שלהם. אני מאמינה שכל הורה סקרן במידה זו או אחרת לקבל הצצה אל מאחורי הקלעים של החשיבה של הילדים שלו או אולי בעצם זה סוג של הצצה לעתיד שלהם ולדרך שבה הם יראו את העולם ויפעלו בו. החוויה הזו מאפשרת לנו ההורים גם הזדמנות לטפוח לעצמנו על השכם על העבודה ההורית הטובה שאנחנו עושים איתם (ומי כמונו ההורים, בטח למתבגרים, יודעים כמה עבודה זה מצריך). זו גם הזדמנות נפלאה לראות מה מהדברים שחשוב לנו להוריש להם כבר נטמע פנימה, ואיזה דברים אולי עדיין לא הבשילו וככה לקבל הזדמנות רעננה למקד את השיחות וההתנהלות שלנו איתם לתכנים שחשוב לנו שיספגו.
לימון מוסיף המון
אם גם אתם סקרנים לקבל הצצה כזו אצל הילדים שלכם, אני ממליצה לכם לעשות שיחה כזו עם הילדים ולגלות ממקור ראשון מה הם מרגישים שלמדו מכם. מוזמנים ממש לעשות העתק הדבק לנוסח J , בטוחה שגם אצלכם לימון מוסיף לטחינה המון.
הכותבת היא מנטורית לחופש כלכלי, סופרת בינ”ל, יזמת ומרצה. לעמוד הפייסבוק של יונית
