שנת הלימודים התחילה עם כמה אירועי אלימות קשים ומתוקשרים בבתי ספר בארץ. המספר הגדול של תיקים שנפתחים במשטרה תומך בתחושה הכללית כי האלימות גואה וחוצה מגזרים וגילאים. שפה שאין בה אלימות יכולה להיות צעד ראשון לפתרון
על פי נתוני משטרת ישראל, בשנת 2021 חלה עליה של 4.6% בעבירות אלימות גופנית באוכלוסייה הכללית, לעומת שנת 2020. ובאופן כללי ישנה מגמה של עלייה בעבירות אלימות משנת 2017, אז נפתחו כ-59,000 תיקי חקירה על עבירות אלימות גופנית, ועד לשנת 2021, שבה נפתחו כ-60,000 תיקי חקירה על עבירות אלימות גופנית. בציבור הכללי, עבירות האלימות השכיחות הן תקיפה (כ-50,000 תיקים), חבלה גופנית חמורה (6,800 תיקים), ומעשה מגונה בכוח (כ-3,000 תיקים). ובראש הרשימה, המספר הבלתי נתפס של 161 תיקי רצח (על רקע פלילי), בהם נרצחו כ-200 בני אדם. כלומר, בכל 36 שעות נרצח לפחות בן אדם אחד במדינת ישראל, על רקע פלילי (כל מקרי הרצח מלבד טרור).
אלימות קיצונית בבתי הספר
כאשר מתבוננים על המצב בקרב בני נוער (קטינים מגיל 12 ועד 18) התמונה המתבררת אינה מעודדת כלל, והנתונים מספקים הצצה לעולמם של חלק מבני הנוער, על רקע עבירות אלימות. בשנת 2021 חלה עליה של 3.4% בפתיחת תיקים פליליים לבני נוער (ל-20,224 תיקים פליליים). מסך כל התיקים, כ-10,000 תיקים פליליים על הפרעה לסדר הציבורי, כ-3,900 תיקים פליליים על עבירות כנגד הגוף, כ- 3,700 תיקים פליליים על עבירות כנגד רכוש, וכ-700 תיקים פליליים על עבירות מין. נראה כי צבר הנתונים הללו משקפים נכונה את התחושה בציבור שהאלימות גואה, מתפשטת והופכת לנחלת הכלל, בכל המגזרים ובטווח גילאים רחב. לצד הנתונים הקשים, מתפרסמים חדשות לבקרים סרטונים ברחבי הרשת, שחלקם אף מגיעים למהדורות החדשות. בסרטונים נראים ונשמעים בהם בני נוער נוהגים באלימות ולעיתים אף אלימות קיצונית, המזכירה סצנות מהסרט הידוע “התפוז המכני”, או לכל הפחות זירת אומנויות לחימה, אך ללא חוקים או גבולות.
שנת הלימודים תשפ”ג החלה עם כמה וכמה אירועי אלימות, שחלקם אף טבולים בריח אלכוהול, בכמה בתי ספר ברחבי הארץ, מצפון ועד דרום. די בשיטוט קצר ברשת כדי לראות את הסרטונים המזעזעים (שבחרתי לא לשתף אתכם בהם), בהם נראים בני נוער חובטים ומרביצים כאילו אין מחר והעולם עומד בפני חורבן. הרוע הנשקף מהסרטונים והעדויות שנשמעות לאחר מכן במהדורות החדשות, מעלה שוב ושוב את השאלות הנוקבות: מי חינך אותם? היכן הם למדו את זה? למה לא עוצרים את התופעה? עד מתי נצטרך להתמודד עם הרוע והאלימות?
הבית הוא המקום בו נוצרות הנורמות
סביר להניח שאין אף אדם, רם דרג ככל שיהיה, מנוסה ומקצועי ככל שיהיה, שיש לו תשובות לכל השאלות, ואף לחלקן. יתר על כן, יתכן והתשובה למצב המסוכן שהגענו אליו, אינה טמונה בהכרח בתכנית ארצית, או בקמפיין ברשתות התקשורת. כנראה שגם טובי החוקרים, ובהם סוציולוגים, אנתרופולוגים או קרימינולוגים, בוודאי יתקשו להתנבא “עד מתי?”. אי לכך, נראה כי ההתמודדות עם המצב ניצבת כרגע לפתחם של האזרחים בכלל, ואם נמקד את הפוקוס על ילדים ובני נוער, אז ההורים בפרט. כן, ההורים, הבית, המקום שבו הכל מתחיל ולפעמים הכל נגמר. המקום בו הילדים גדלים, מתחנכים, והופכים מתינוקות, לילדים, למתבגרים ולמבוגרים. המקום בו ההורים דורשים ולעיתים מקבלים, יחס הוגן והולם כלפיהם, על רקע המצווה “וכיבדת את אביך ואת אמך”. המקום בו הילדים חוזרים מהמשחק בחצר כדי לאכול את האוכל של הבית, לקבל את החיבוק של ההורה, לשמוע מילה טובה, ולפעמים גם נזיפה חריפה. הבית, המקום עם התמונות, האופניים, הספות, הטלוויזיה, האמבטיה, המקרר, הקומקום וכל אותם זיכרונות שהילדים ייקחו איתם כאשר יפרשו כנפיים ויעופו. בבית הזה, במקום בו נוצרו החיים, אפשר וצריך ליצור גם תרבות, נורמות, ערכים, כללי התנהגות אנושיים. ואלו שעליהם מוטלת המשימה ליצור את הקרקע עליה יפסעו הילדים שלהם לאורך כל חייהם, הם ההורים.
לאמץ שפה שאינה מזלזלת, משפילה או מבזה
סביר להניח כי אין מתכון מושלם שיכול ליצור “ילד מושלם”, אין תוכנית הפעלה שיכולה ליצור “ילדה נפלאה”, אך בתוך כל הטרוף של גידול ילדים, לצד הפקקים, התורים, המיסים, והמבצעים הצבאיים, אפשר וכדאי לתבל את ההורות במרכיב אחד חשוב וקריטי לעיצוב נורמות התנהגות חיוביות, והוא התבלין שנקרא “מילים ללא אלימות”.
“מילים ללא אלימות” זה לא רק משחק מילים (נסו ותיהנו), זו לא רק סיסמא ריקה מתוכן, זו לא רק דרך לצאת ידי חובה, אלא זו דרך חיים, זו דרך חשיבה, זו אמונה. זה מתחיל מהרגע שהעיניים נפתחות בבוקר ועד שהולכים לישון בלילה. זה בבית, במכונית, בפקקים, בתור בסופר, בתחנת דלק, במגרש כדורגל (הלוואי), בקופת חולים, בטרמינל 3, בבית ספר, בגן, בפעוטון, ואולי אפילו עוד במהלך ההיריון. “מילים ללא אלימות” זו שפה, שצריך לאמץ, לדבר, לשיר, להשמיע ולשמוע ולהפיץ בכל העולם, או לפחות קודם כל בבית. הורים שמקללים בפקק בכביש, מתפרצים על המורה, שנלחמים על התור בסופר, שמגדפים שוטר שנתן להם דו”ח, שמזלזלים בנבחרי ציבור, משפילים, מבזים, נוהגים בבריונות, הם אלו שמעבירים את זרעי הפורענות לילדיהם, החל מהחודש הראשון להיריון, ועד שהם הופכים לבוגרים צעירים. הורים שמדברים אלימות, מעבירים אותה לילדיהם כמו שהם מעבירים אליהם תכונות אחרות, חלקן טובות יותר וחלקן פחות.
כולם צריכים לתרגל ובכל מקום
כולנו, כל ההורים, האנשים הבוגרים, אלו שיש להם כבר פרספקטיבה על החיים ועל העולם, יכולים וצריכים ללמד את הילדים שלנו את השפה שבה יש “מילים ללא אלימות”. זו לא שפה קשה, אין בה יותר מדי חוקים כמו אותיות בכל”מ, או כיווץ דיפתונג. זו שפה שניתן לדבר בה בכל העולם, גם כשאנחנו תיירים בחו”ל, או כשהדיילת עוברת עם העגלה של השוקולד במטוס. זו שפה שאפשר לתרגל מהיום הראשון בחיים, דרך מגרש המשחקים ועד למסדרונות האוניברסיטה העמוסים. זו שפה שאפשר לכתוב בהודעות קצרות ברשת, או לשיר בסרטון Reels משעשע. זו שפה שמותר גם לכעוס בה אבל בגבולות הסביר, מותר להעביר ביקורת עניינית ובצורה אנושית, מותר להפגין למחות ולדרוש על הפי חוק וכללי המוסר, ומסתבר שזו שפה שצריכים לאמץ גם מנהיגי הכפר. “מילים ללא אלימות” זו שפה שחותרת לשיח מכבד ומכובד, הגון והוגן, שוויוני ופתוח. בשפה הזו אין צורך בשיח מתלהם בפינת העישון, לא חייבים להרים קול אל מול המצלמות, לא חייבים לדחוף מרפקים במקום העבודה, ואין צורך לאסוף כלי נשק או חפצים חדים כאשר יוצאים מהבית כאילו יוצאים לאזור מלחמה.
כאן גרה בכיף משפחה לא אלימה
ואם תרצו, אז עוד טיפ אחד אחרון לסיום, כזה שאפשר בקלות ליישם ולא צריך להתאמץ יותר מדי. על דלת הכניסה לבית יש לכם בוודאי שלט עם שם המשפחה, ואולי אף עם שמות הילדים: “כאן גרים בכיף…”. אתם מוזמנים להוסיף מסר חד וברור לשם המשפחה שלכם, השם שמלכד אתכם כשבט, כלהקה, אותו שם שאתו אתם והילדים מזוהים יותר מכל שם אחר. ומהיום אמרו: “כאן גרים בכיף משפחת ____, אנחנו משפחה לא אלימה”. גם אם לא תזמינו שלט חדש לדלת הכניסה, אתם יכולים לכל הפחות לאמץ את הסיסמא, ולפזר אותה בכל רחבי הבניין או השכונה. ואם תאמצו את השפה החדשה ותלמדו אותה את הילדים וקרובי המשפחה, אולי, בטעות, נצליח יחד לשנות מעט את התמונה, ולהפוך לחברה קצת פחות אלימה.
הכותב הוא עובד סוציאל (Ph.D.), מרצה ומנחה קבוצות להורים ומתבגרים. לעמוד הפייסבוק של אורי
