בעיות תקשורת שמופיעות בקרב ילדים עלולות להשפיע על יכולת הלמידה, על השפה, על הדיבור ועל היכולת לתקשר עם הסובבים. את כלל בעיות התקשורת שילדים חווים ניתן לסווג ל- 4 סוגים:
- הפרעת שפה אקספרסיבית
- הפרעה פונולוגית
- הפרעת שפה-קליטה אקספרסיבית
- גמגום
לכל ארבעת הבעיות הללו יש מאפיינים משותפים. ראשית, הקריטריונים האבחוניים של כל אחד מהם מחייבים, שההפרעה לא תנבע כתוצאה מפיגור שכלי או מכל הפרעה נוירולוגית (כמו אפילפסיה, למשל). כמו כן, בכל ארבעת הפרעות התקשורת הללו, יכולת התקשורת של הילד דומה לזו של ילד צעיר בהרבה, מה שיוצר בעיות בבית, בבית הספר, וכן עם בני גילו של הילד, במיוחד בבית הספר.
חשוב לדעת, שבעיות תקשורת אצל ילדים עשויות להופיע בדרגות חומרה שונות, והן עשויות להופיע במשפחות, שכן נמצא להן מרכיב גנטי. כמו כן, כולן מאובחנות בשכיחות גבוהה יותר בקרב בנים מאשר בקרב בנות, ושכיחות גבוהה יותר בקרב ילדים צעירים יותר מאשר בקרב ילדים גדולים יותר.
1. הפרעת שפה אקספרסיבית
לילדים עם הפרעת שפה אקספרסיבית יש קשיים בדיבור ובאוצר המילים, וכן קושי באיתור מילים. כתוצאה מכך, הם נוטים לדבר במשפטים פשוטים ונמנעים משימוש במשפטים ארוכים או מורכבים.
תסמינים וסימנים של הפרעת שפה אקספרסיבית בקרב ילדים כוללים:
- קושי בזיכרון מילים
- אוצר מילים מוגבל
- שגיאות תכופות בהגייה נכונה של זמני פעלים (למשל, שימוש ב”הלך” במקום “הולך” או שימוש ב”קופץ” במקום “אקפוץ”)
- קושי לאתר מילה מתאימה או רצויה לשילוב במשפט
- קושי בהפקת משפטים, המתאימים באורכם ובמורכבותם לגילו של הילד
על פי ה- DSM, ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי, הפרעת שפה אקספרסיבית מאובחנת כאשר ציוני הילדים במבחני שפה אקספרסיבית (כלומר, דיבור ותקשורת מילולית) נמוכים משמעותית מהציונים שלהם במבחנים הבוחנים יכולות אינטלקטואליות לא מילוליות (כמו התאמת דפוסים לדוגמה) והתפתחות שפה קליטה (כלומר, היכולת להבין את השפה המדוברת).
2. הפרעה פונולוגי
הפרעה פונולוגית מתרחשת כאשר הילד לא מצליח להשתמש בצלילי דיבור המתאימים לגילו, לניב או לרמת ההתפתחות שלו. לדוגמה, ילד עם הפרעה פונולוגית עלול להחליף צליל אחד באחר (כמו שימוש בצליל “k” במקום “t”) או להשמיט צלילים ועיצורים בקצות המילה.
תסמינים וסימנים של הפרעה פונולוגית כוללים:
- עיכובים התפתחותיים בהפקת קול ודיבור
- קושי שאינו תואם לגיל בכל הנוגע לניסוח והבעה בעל פה
- ביצוע החלפות או השמטות של צלילים במילים(כמו שימוש בצליל “k” במקום “t”)
לעיתים קרובות, ילד שמושפע מהפרעה פונולוגית לא מראה בעיות שפה או הבנה אחרות כלל, אך לא אחת, בקרב ילדים עם בעיית תקשורת פונולוגית עלולים להופיע סימפטומים וסימנים דומים לאלו של הפרעת שפה אקספרסיבית. למשל, הילד עלול לשגות בבחירת זמן הפועל הנכון או להתקשות בבניית משפטים מורכבים בהתאם לגילו.
3. בעיית שפה-קליטה אקספרסיבית מעורבת
הפרעה זו מתרחשת כאשר לילד יש קשיים הן בהבנה של השפה והן בביטוי השפה. ילדים עם הפרעה זו מציגים בדרך כלל תסמינים זהים להפרעות שפה אקספרסיביות, ונוסף לכך, מתקשים גם בהבנה של מילים, משפטים או סוגים מסוימים של מילים, כמו מילים שקשורות בזמנים לדוגמה (“מאוחר יותר, עכשיו, בקרוב, עוד מעט”…).
הפרעת שפה מעורבת היא לעיתים קרובות סימן מקדים לבעיות למידה משמעותיות, שעלולות להופיע בשלב מאוחר יותר, זאת בשל הקושי ללמוד ללא הבנה וללא היכולת לתקשר בקלות עם מורים וחברים, מה שעלול להוביל גם להיווצרותן של בעיות חברתיות אצל ילדים, ואף לבעיות התנהגות אצל ילדים.
ילדים המפגינים תסמינים של הפרעת שפה-קליטה אקספרסיבית מעורבת עלולים להיראות לפעמים חירשים או חסרי תשומת לב, והם עלולים להתקשות בהבנה ו/או מעקב אחר הנחיות מילוליות. כמו כן, הם עלולים לחוות קשיי זיכרון או רצף, שעלול להתבטא בבעיות בהבנת כיוונים, זמנים וכדומה.
על פי ה- DSM, הפרעת שפה-קליטה אקספרסיבית מעורבת מאובחנת כאשר ציוני הילדים במבחני שפה אקספרסיבית (דיבור ותקשורת מילולית) נמוכים משמעותית מהציונים שלהם במבחנים הבוחנים יכולות אינטלקטואליות לא מילוליות, וזאת מבלי לפרש את קשיי השפה על ידי הפרעה התפתחותית כמו אוטיזם או הפרעת אספרגר.
4. גמגום
גמגום בקרב ילדים מכונה גם “הפרעת שטף בילדות”. זו הפרעת דיבור הכרוכה בבעיות תכופות ומשמעותיות עם שטף וזרימת דיבור תקינים. ילדים שמגמגמים יודעים מה הם רוצים לומר, אך מתקשים לעשות זאת. לדוגמה, הם עשויים לחזור או להאריך מילה, הברה, צליל עיצור או תנועה, או שהם עלולים להשהות את הדיבור כאשר הם מגיעים לצליל או עיצור שאותם קשה להם להגות.
גמגום נפוץ למדי בקרב ילדים צעירים, ונחשב לחלק מהתפתחות תקינה של השפה. ילדים צעירים עשויים לגמגם כאשר יכולות הדיבור והשפה שלהם לא מפותחות מספיק כדי לעמוד בקצב המחשבה או בקצב שהם רוצים לומר את הדברים, אך מרבית הילדים מתגברים על כך ומצליחים לסנכרן את הדיבור עם קצב המחשבה ככל שהם גדלים. עם זאת, גמגום עלול להיות כרוני ולהימשך גם לאורך גיל ההתבגרות והבגרות.
ילדים ומבוגרים מגמגמים יכולים להפיק תועלת מטיפולים בדיבור אצל קלינאית תקשורת, וכן משימוש במכשירים אלקטרוניים לשיפור שטף הדיבור או טיפול קוגניטיבי התנהגותי.
תסמיני גמגום כוללים:
- קושי להתחיל מילה, ביטוי או משפט
- הארכת מילה או צליל בתוך המילה
- חזרה על צליל, הברה או מילה
- שתיקה קצרה עבור הברות או מילים מסוימות, או הפסקות בתוך המילה (מילה שבורה)
- הוספת מילים נוספות כגון “אממ” כאשר צפוי קושי לעבור למילה הבאה
- עודף מתח, לחץ או תנועה של הפנים או פלג הגוף העליון כדי להגות מילה
- חרדה מפני דבור
- יכולת מוגבלת לתקשר בקלות
פרט לכל אלו, לגמגום עשויים להתלוות מצמוצי עיניים מהירים, רעידות של השפתיים או הלסת, טיקים בפנים, טלטלות ראש וקפיצת אגרופים. כמו כן, הגמגום עלול להחריף כאשר הילד נרגש, עייף או במתח, כאשר הוא מודע לעצמו או לחוץ.
הגורמים לבעיות תקשורת אצל ילדים
הגורמים לבעיות תקשורת בקרב ילדים כוללים הפרעות התפתחותיות, בעיות פיזיות כמו הזנה מוחית לקויה, חשיפה לרעלים במהלך ההריון, וכן גנטיקה. ככל שהבעיה מאובחנת בשלב מוקדם יותר, כך ניתן לפתור אותה מהר יותר או למנוע נזקים וקשיים בעתיד.
כיצד מטפלים בהפרעות תקשורת אצל ילדים?
הטיפול תלוי בסימפטומים של הילד, גילו, בריאותו הכללית וחומרת הבעיה. הורים לילדים שסובלים מבעיות תקשורת יכולים לפנות לקלינאי תקשורת או מטפל קוגניטיבי התנהגותי שיעבדו עם הילד כדי לשפר את מיומנויות התקשורת. אולם, חשוב להבהיר, שכל טיפול שיבחר דורש מאמץ משותף של ההורים, הילד והמטפל.
נקודות מפתח לגבי בעיות תקשורת אצל ילדים
- ילד עם בעיית תקשורת מתקשה לתקשר עם אחרים.
- הסיבה עשויה להיות ביולוגית או סביבתית, כגון חשיפה לעופרת או רעלים שונים.
- תסמינים נפוצים כוללים הימנעות מדיבור וקושי להביע מילים.
- אבחון הבעיה בשלב מוקדם מוקדם ונקיטת פעולה מיידית יכולים לעזור בהתפתחות של הילד ולמנוע בעיות בבית הספר הקשורות להפרעות תקשורת.
- קלינאי תקשורת או מטפל קוגניטיבי-התנהגותי יכולים לסייע בטיפול בילד, וכן לספק הדרכה להורים.
כתבות נוספות בנושא: איך להציב גבולות לילדים , מה ילדים חושבים על מסכים?
