מאיה אורלב כהן, בת 14, החלה לצייר לראשונה רק בתקופת הקורונה ובסוף השבוע הקרוב תציג תערוכה מציוריה. היצירתיות מלווה אותה מגיל צעיר והחלום הגדול שלה הוא להשפיע לטובה על אנשים. והאמנות תמיד תהיה שם
ספרי לנו קצת על עצמך
“אני מאיה אורלב כהן, אני בת 14, עולה לכיתה ט’ בחטיבת הראשונים בהוד השרון. לומדת בכיתת נחשון.”
כיתת נחשון היא כיתה ייעודית המכוונת לחינוך למנהיגות ערכית, והיא פועלת רק בחלק מחטיבות הביניים והתיכונים. התכנית היא מיזם משותף של תכנית תלפיות של משרד הביטחון, אוניברסיטת ת”א והאגף למחוננים ומצוינים של משרד החינוך. במסגרת הכיתה מושם דגש רב על למידה עצמית ופיתוח אישי ויש בה הרבה העשרה מעבר לתכנית הלימודים.
מה המיוחד בעיניך בפרויקט נחשון?
“פעם בשבוע יש לי יום נחשון, בו אנחנו לא לומדים את המקצועות הרגילים אלא שומעים הרצאות מכל מיני סוגים, של מרצים, או כאלה שאנחנו מעבירים. בסוף כל יום כזה מקבלים שאלות וכותבים רפלקציה – מחשבות, רגשות, מה אנחנו מסיקים או מה חווינו. הלמידה מבוססת על ערכים ומנהיגות, ויש בה למידה מוגברת למצטיינים וגם המון טיולים, המון דברים שקשורים לאהבת הארץ. מאד אוהבת את זה. זה מוציא ממני המון צדדים שלא הכרתי.”
ואיך הגעת לציור?
“בתקופת הסגרים של הקורונה גיליתי את הציור. אני לא לומדת את ולא למדתי אבל תמיד התעסקתי ביצירה. בעבר גם רקדתי בלט 9 שנים וניגנתי בפסנתר. בתקופת הקורונה הבנתי שאני אוהבת את זה. אמא קנתה לי פלטה של 100 צבעי אקריליק והתחלתי לנסות לצייר. הציור הראשון שלי לא היה על קנבס אבל ברגע שהתחלתי לצייר על בדים לא הפסקתי.”
הכישרון בא מהבית?
“כנראה. תמיד הייתי יצירתית. גם אמא מפסלת, אבא יצירתי מאד ומנגן בכל כלי אפשרי ואפילו סבתא מציירת, אז יש אוירה מתאימה בבית.”
מה את אוהבת בציור?
“זה מרגיע אותי. אני לא אוהבת להיצמד לקווים אז אני מציירת בעיקר נופים ופרחים. אם כי לאחרונה התחלתי גם בדברים יותר מדויקים, ולא תמיד אני יודעת מראש מה יצא.”
“פעם הייתי נבהלת מאד מכל קו קטן שיצא לי לא במקום, הייתי בטוחה שזו טעות. היום אני כבר ממש מרוצה מקוים כאלה שיוצאים לי באמצע ואני חושבת שזה טוב שיש דברים לא צפויים באמנות. זה מאתגר אותי וכך אני יכולה לקחת את הציור למקום אחר. גם אם כל אחד רואה משהו אחר זה טוב, אני אוהבת שכל אחד לוקח את זה לפרשנות שלו.”
מה בתכניות כרגע? תרצי להמשיך ללמוד ציור?
“כרגע זו כיתה שאי אפשר לשלב בה עוד דברים, אולי בתיכון. חוץ מזה אני גם בצופים, וגם משחקת בהצגות בבית הספר. לא מגבילה את עצמי, אוהבת לאתגר את עצמי ולהתנסות, בסופו של דבר משהו יתפוס. למרות שתמיד הייתי יצירתית.”
ויש גם תערוכה בקרוב
“כשהתחלתי לצייר פתחתי עמוד אינסטגרם ציבורי והתחילו לעקוב אחרי גם ציירים מחו”ל. הצטרפתי לקבוצת ציירים של בני נוער מכל העולם ואנחנו תומכים אחד בשני. בזכות זה החלטתי לעשות תערוכה. בדרך כלל כשאני מחליטה משהו, אני עושה. אני מקווה למכור, זו תהיה גם עבודת קיץ עבורי. גם אמא שלי מציגה איתי.”
מה החלום שלך?
“הרבה אנשים שואלים אותי. החלום הגדול שלי זה להשפיע על אנשים. זה משהו שמלווה אותי מאז שהייתי קטנה. זה משהו מאד גדול ויש המון דברים או דרכים להגשים את זה. למשל, כשאני רואה שאנשים מחייכים כשהם רואים את הציורים שלי. למשל, כשהבאתי ציור במתנה לסבתא שלי ליום הולדת 70 וזה שימח אותה מאד.”
“אז אני משאירה בינתיים הכל פתוח, לא יודעת לאיזה כיוון זה ילך, אולי לריקוד ואולי למדע, אני אוהבת לנסות ולעשות הרבה דברים. כרגע ההתמקדות היא בציור וזה אולי ישתנה אבל האמנות תמיד תישאר.”
