חרם על ילד: התמודדות עם חרם חברתי

 

אחד הפחדים הגדולים ביותר של כל הורה הוא לגלות כי הבן או הבת שלהם עוברים חרם חברתי. יש הורים שמגלים את זה בזמן ומצליחים לעזור לילדם, ללוות אותו ולסייע לו יחד עם הצוות החינוכי. אחרים עלולים לגלות את זה מאוחר מדיי. כמה מאוחר? לפעמים אפילו מאוחר מאוד. מה הן נורות האזהרה, איך אפשר להבחין כי הילד חווה חרם ומה אפשר לעשות כדי לעזור לו במצב קשה זה?

ממורה אנונימית ללוחמת צדק

עד לפני כמה שנים הייתה שירי קניגסברג-לוי מורה אנונימית מאשקלון. היא גידלה ארבעה ילדים ואהבה את מה שהיא עושה. יום אחד היא גילתה שבתה עוברת חרם חברתי. באותם הימים קניגסברג-לוי לא ידעה מהי מידת ההשפעה של המקרה הזה גם עליה אך במשך הזמן, בכל פעם שהיא נחשפה למעשי חרם נוספים, היא החליטה לצאת נגדם ולהילחם בתופעה עד שהייתה לשם נרדף למלחמה בחרמות.

שירי קניגסברג-לוי החלה לפרסם סרטונים אבל כשעוד ועוד הורים פנו אליה עם סיפוריהם האישיים היא פתחה עמוד פייסבוק בשם “ים של חברים” שבו יכולים ילדים אשר מתמודדים עם חרם חברתי למצוא חברים ולפתח קשרים חברתיים עם חברים חדשים אשר חווים את אותן הטראומות ולהתחזק יחד.

הטוב, הרע והמכוער

אי אפשר להתכחש לעובדה שחרמות תמיד היו. מפורסמים רבים, ביניהם זמרים בין-לאומיים, אלופים אולימפיים, סטנדאפיסטים מקומיים ואחרים, סיפרו כי בילדותם עברו חרם כזה או אחר. הטכנולוגיה המתפתחת מאפשרת לילדים ולנוער חשיפה לתכנים מופלאים, למצוא חברים וליצור קשרים דרך קבוצות עניין ותחומים המעניינים אותם, אך היא גם זאת שהופכת אותם לנגישים וחשופים יותר לחרמות נגדם.

בעוד שבעבר, החרמות היו מתקיימים רק בבית הספר וחדרו של הילד היה מפלטו, כיום, החרם מלווה את הילד במשך כל שעות היום, דרך המחשב, הסלולרי, הרשתות החברתיות והקבוצות החברתיות.

חרם חברתי בבית הספר

להורים קשה לדעת מתי הילד שלהם עובר חרם חברתי בבית הספר. ילדים אינם ממהרים לחשוף את קשייהם באופן כללי וככל שהם מתבגרים הם עושים זאת פחות ופחות. בעוד בגילים צעירים הורים יכולים לשים לב כיון שחרם חברתי אצל ילדים יכול להתבטא בעיקר באי הזמנה לימי הולדת או לביקורים אחר הצהרים, בגילאי ההתבגרות הורים לרוב ממודרים מחייהם החברתיים של בני הנוער. ואם ערוץ התקשורת בין ההורים לילדים אינו פתוח וגלוי, סביר להניח שהורים לא ידעו כלל כי ילדם חווה חרם חברתי בבית הספר, דבר שמכביד עליו מאד בפן הנפשי.

חרם חברתי אצל ילדים

מאוד קשה להבחין בין תופעות התנהגותיות של גיל הנעורים, שינויי מצבי הרוח, והשפעות הורמונליות לבין מצבי רוח הנובעים כתוצאה מצורך של התמודדות עם חרם חברתי. כשמדובר בחרם חברתי בכיתה או בגן יהיו לכך פעמים רבות השפעות פיזיולוגיות וילדים עלולים לחזור להתנהגות ילדותית-אינפנטילית כמו הרטבה, מציצת אצבע, חרדת נטישה, ואלו יהיו סימנים ברורים שעוברת תקופה לא פשוטה על הילד.

מומחים מציינים שבגילים בוגרים עלולות להיווצר תופעות קיצוניות אשר יפעילו את האורות האדומים אצל כל הורה כמו שינוי בהרגלים של אכילה, שעות שינה, הימנעות ממפגשים חברתיים, ירידה חדה בלימודים וברצון ללכת לבית הספר. איתמר פסקל, פסיכולוג קליני כתב באחד ממאמריו כי התנהגות מסוכנת, עצב וחרדה, שינויים בהרגלי הניקיון ושימוש בחומרים ממכרים ומסוכנים, יכולים גם הם להיות נורת אזהרה, למצב שבו מתמודד המתבגר עם חרם חברתי.

 השותפים לטיפול ולפתרונות

הורים רבים מלקים את עצמם על כי לא שמו לב למה שעובר על ילדיהם, לא שמו לב בזמן, או לא טיפלו כראוי. חשוב להבין כי כדי להימנע ממצב שבו ילד עומד מול התמודדות עם חרם חברתי ולא משתף את הוריו ואת סביבתו, יש לשמור על ערוץ תקשורת מיטבי מגיל צעיר. חשוב לעודד את הילד לספר על יומו, לברר מה עשה במשך היום, עם מי שיחק, כיצד הרגיש, וכך לבסס תקשורת יום-יומית ומכילה.

אין נוסחת קסם להתמודדות מול חרם חברתי בין תלמידים, אין פתרונות של נכון או לא נכון, חשוב מאוד לשתף את הצוות החינוכי ולדאוג להתגייסותו למשימה ולטיפול. התמודדות עם חרם חברתי.דורשת מעטפת מכילה ועוטפת לילד או למתבגר, מקום בטוח שבו יוכל להרגיש רצוי ואהוב כדי לשטוח את כאביו ולמצוא פתרונות למצבו.

דרכים להתמודדות עם חרם חברתי

נועה לוביאניקר, פסיכולוגית חברתית, מציעה מספר דרכים כדי לעזור לילדים הסובלים מכך:

1.לערב אנשי מקצוע, גורמים מהצוות החינוכי. הורים לרוב מעורבים רגשית ולא תמיד יש בידיהם את הכלים המקצועיים לעזור לילד כדי לשפר את מצבו. חשוב לשים לב לדיסקרטיות של המעורבים כשמדובר בבני נוער שאינם מעוניינים לחשוף את מצבם.

2. תקשורת פתוחה לאורך כל הדרך. הילד, הנער או המתבגר צריכים להרגיש כי יש להם אוזן קשבת, כתף תומכת וסביבה מכילה ולא שיפוטית למצבם. בני נוער רגישים יותר למשפטים ומילים ויש לשים לב לא רק למילים שאנו אומרים להם אלא גם למסרים שהם קולטים. חשוב לשקף להם את התחושות שלהם ולוודא שהמסרים שלנו נקלטו בצורה נכונה.
3. מה שרואים בבית, זה מה שעושים בחוץ. ילדים הגדלים בסביבת הורים מעורבים חברתית, לומדים כישורים חברתיים בדרך עקיפה ויוכלו להתמודד בקלות רבה יותר עם מצבים חברתיים שונים ואולי גם לא להימנע ממצב של התמודדות עם חרם חברתי. גם מצב הפוך של בריונות חברתית הוא לרוב תוצאה של הקצנה של מצבים שנראו בבית ולכן יש להיזהר גם בכיוון הזה ולא לגרום לילדינו להפוך לבריונים.
4. חיזוק קשרים בין-אישיים. התמודדות עם חרם חברתי קלה יותר כשיש חבר או חברה קרובים. כל ילד צריך נפש אחת להיאחז בה וילדים שיש להם חבר אחד או חברה אחת בחברות אמיצה, יוכלו לצלוח חרם חברתי בצורה קלה יותר. חשוב להעמיק ולפתח קשרים של ילדינו עם ילדים דומים באישיותם.
5. קבוצות חברתיות שונות המתאימות יותר לילדים. אחת הדרכים להתמודד עם חרמות בבתי ספר היא לפתח חוגים חברתיים מחוץ למסגרת בית הספר. חוגים, תנועות נוער, קבוצות עניין שונות, קבוצות ספורט, כל תחום שבו הילד שלנו מוצא עניין ויכול להוכיח בו את חוזקותיו, הוא מקום לחזק בו חברויות חדשות ולחזק את בטחונו העצמי.

חרם חברתי בישראל

היה קל יותר לחשוב כי חרם מאפיין את החברה הישראלית הגסה והמחוספסת שאינה מכילה את השונים ממנה, אבל למעשה תופעה של חרם חברתי בישראל נפוצה לא רק כאן, אלא בכל העולם ובני נוער בכל העולם מתמודדים עם שיימינג ברשתות החברתיות, חרמות בבתי ספר ויש עדויות ספרותיות וטלוויזיות למצבים אלה בכל העולם.

שאלות ותשובות

1. מי סובל יותר מחרם חברתי?

בסקר שערכו פרופ’ איציק גילת וד”ר ענת כורם נמצא כי בנות חילוניות סובלות יותר  מחרמות. עוד נמצא כי 21% מהמוחרמים סבלו מבעיות משקל וגובה וכי 47% מהמוחרמים היו בעלי הישגיים לימודים גבוהים.

2. האם הילד שלי בריון?

הורים רבים חוששים לגלות כי הילד שלהם מנהיג חרם חברתי או מתנהג בבריונות. סימנים מקדימים לכך יכולים להיות שימוש בשפה אלימה, ריבים בין אחים באופן יוצא דופן, קושי לבטא אמפטיה, קשיים בהתמודדות עם הפסדים ועוד ביטויים המוכיחים כוחנות או שליטה על חלשים. 

3. מהי הדרך המיטבית לסייע לילד במקרה של חרם חברתי?

מסלול מתוכנן אשר כולל שיתוף פעולה בין הצוות החינוכי וההורים, עשוי לסייע מאד בהתמודדות של הילד עם הילדים שהטילו עליו חרם. לא מדובר בתהליך מהיר ובמעשי קסם, אלא במהלך בעל חשיבה אסטרטגית כדי להגיע ליעד.

4. איך יוצרים יחסי אמון ופתיחות עם הילדים?

בנייה של יחסי אמון ופתיחות מתחילה בגיל צעיר, כאשר משוחחים על החוויות היום יומיות בגן הילדים ובבית הספר. מנתחים מצבים מסוימים ולומדים מהם את כללי ההתנהגות בסיטואציות הללו. הדרך היעילה היא שגם ההורים מספרים חוויות יומיות ממקום העבודה, מהלימודים או מכל דבר אחר אשר התרחש במהלך היום. 

כך בונים יחסים איתנים והמגמה היא לשמר אותם גם כאשר הילדים מתבגרים, ורמת השיתוף שלהם יורדת.