רפורמת בגרויות: הרפורמה לביטול בחינות הבגרות

רפורמת בגרויות: הרפורמה המיועדת לביטול בחינות הבגרות ההומניות, שנויה במחלוקת. יש המצדדים בה אך נראה כי אנשי חינוך רבים רואים בה בכייה לדורות. ארגון המורים כבר הודיע על כוונתו להיאבק ברפורמה ומורים רבים מתנגדים גם הם. אנו מביאים כאן כלשונו, מכתב גלוי לשרת החינוך ואנשי משרדה, שנכתב ע”י מורה בתיכון. “אל תקחו לנו את בחינות הבגרות”, היא כותבת

הרפורמה לצמצום מספר מבחני הבגרות מתוכננת לצאת לדרך החל בשנה הבאה. הורים רבים אולי יסכימו כי מדובר בהקלה אבל השאלה האמיתית היא מה ירוויחו מכך ילדינו.

מכתב לאנשי משרד החינוך,

כל חיי הנעורים שלי הרגשתי סוג ב’. למה? כי אני הומנית. בתיכון היה לי נעים ללמוד היסטוריה ותנ”ך. גם אזרחות וכמובן ספרות למדתי בהנאה והצלחתי להבין את הנלמד. הייתי ילדה שקטה, חרוצה מאוד, שהלימודים לא באו לה בקלות. לכן השקעתי איפה שיכולתי, במקצועות ההומניים, שם קטפתי את הצלחותיי ושם הייתה לי התקווה שמשהו טוב יקרה, למרות שאני סוג ב’.

הבגרויות הן המניע היחיד ללמידה

אחרי קריירה בעולם התקשורת ואקטיביזם בו, רציתי להגיע לשטח ולשנות משם ולכן, לפני שלוש שנים בחרתי לעשות הסבה מקצועית להוראת ספרות. הבחירה בין התיכון לחטיבה הייתה ברורה. בחטיבה אין בגרויות והמקצועות לא נלמדים באופן מעמיק וגם אין מה שמניע ללמוד – מבחני הבגרויות.  מבלי להיות במערכת הבנתי שזה הכלי היחיד שלי מול סערת ההורמונים, ועם כל הכבוד אני לא מעניינת לעומת החבר/ה שיושבים שם לצדי. גם אני כתלמידה, אין סיכוי בעולם שהייתי לומדת אנגלית או מתמטיקה ללא מבחן, ואם הייתי צריכה לעשות עבודה הייתי נעזרת במישהו וסביר להניח לא מבינה כלום.

כאשר התחלתי ללמד ולהסביר שיש להם מטרה והיא ללמוד לבגרות – הדבר הוכח בשטח – תלמידים שלא היה להם שום עניין בספרות, אט אט עיניהם נפתחו, המחשבות והרעיונות הגיעו אליי ונוצר שיח מרתק תחת מעטפת הבגרות (שבחלק מהמקרים היא חוצה את המבחן). כיום, חלק מהבגרות בספרות מורכב מ 30% עבודה לפי רפורמת “למידה משמעותית” שיצר שי פירון. אני יכולה להגיד בוודאות שאינני מגיעה לאותה רמת רצינות בעבודה אל מול הבגרויות הפנימיות והחיצוניות כאחד. כאשר הם כותבים עבודות הם בעיקר חושבים איך וכמה שיותר מהר לסיים (בסיס הלמידה המשמעותי נוצר קודם עם המבחן והוא התשתית לעבודה). פניתי אל תלמידיי אחרי הבגרות הפנימית ושאלתי אותם לתחושתם על הנושא והם אמרו לי במפורש: בלי מבחן בגרות אנחנו לא לומדים.  ושיתפו אותי בכך שבכל המקצועות שיש בהן עבודות תלמידים מעתיקים, לוקחים עבודות מוכנות ומנסחים במילים אחרות ולכן העבודה חסרת ערך.

המקצועות ההומניים הם כלים תרבותיים שאין לוותר עליהם

ספרות, היסטוריה, אזרחות, תנ”ך הן כלי: כלי לחינוך, להעברת מסרים, לחיבור לשורשים, להבנייה תרבותית וחשיבה ביקורתית. אלו כלים ליצירת מעורבות חברתית והפיכת האזרחים לאזרחים מעורבים. אלו לא רק סיסמאות נבובות אלא סיפורים מהשטח.

אחד הדברים שרפורמת בגרויות מציעה זה כתיבת עבודה אינטר דיסציפלינרית. באופן טבעי כשמלמדים מקצועות כאלו אנו מתכתבות עם מקצועות נוספים תוך כדי העמקה במקצוע הקיים. לדוגמא כאשר אני מלמדת את ביאליק, אני מדברת על המקרא כי אלו מקורותיו. כאשר אני מלמדת מחזה אני מציגה את הרקע החברתי, ההיסטורי והתרבותי של המחזה, או כאשר עולה קונפליקט בספרות אצל דמות אני משתפת ורוצה לראות זאת בחייהם ולפעמים נוצר שיח אישי/ פוליטי או כל דבר שהסיפור מעלה.

כאשר הייתי סטודנטית לתואר ראשון בספרות כתבתי עבודות בספרות שהתכתבו  עם המקצוע השני שלמדתי, היסטוריה. כדי לייצר העמקה כזו, צריך ללמוד כל מקצוע ולהבין אותו על בוריו, לאחר ההבנה המשמעותית ניתן להתכתב עם מקצועות אחרים ואז תהיה עבודה סמינריונית משמעותית. זהו  דבר שלהערכתי לא ניתן לעשות במסגרת בית הספר כי אין מספיק שעות הוראה לכל תחום.

הרפורמה תייצר פערים

אחת הטענות בעד הרפורמה היא שקיימים הרבה פחות מבחני בגרויות בעולם ואנחנו המדינה עם הכי הרבה בגרויות. צמצום הבגרויות לא יפתור בעיות אלא רק ייצור פערים: פערים חברתיים בין התלמידים ההומניים לתלמידים הריאליים, פערים בין התלמידים מבית כלכלי חזק שיכולים לרכוש עבודות לבין תלמידים מבית שאין להם את היכולת הזו, ובין התלמידים שהמקצועות זורמים להם בקלות לבין התלמידים שמתקשים.

אני בעד רפורמה ואני בעד שינוי שיטת הלימוד, הרי באתי בעקבות הרפורמה והיחס היותר רציני לתיכונים, ובאתי בעצמי כמורה אקטיביסטית כדי להשפיע ולשנות מבפנים, ואני מאמינה בכל ליבי שצריך להיות שינוי במערכת אבל זה לא השינוי שצריך לקרות בשלב זה.

ביטול המבחנים צריך להתחיל מהיסודי

ראשית, צריך להיות ביטול המבחנים וכתיבת העבודות מהיסודי והחטיבה. התיכון הוא קצה הקרחון של תהליך ארוך של למידה. המבחנים הם מבחני סיכום של תהליכי השרשה שנעשו עוד קודם לכן, ואם הוחלט על ביטול הבחינות ושינוי בשיטת הבחינות – בטלו את כולם. ואני מזכירה כי אני מתנגדת לביטול מבחנים.

אם תצרו מצב שהבחינות הן רק במקצועות הריאליים , זה אומר שכל המורשת, השיח, התרבות שלנו כעם יהודי המחובר לארצו הולכים לפח. זו לא סיסמא, זו עובדה.
אחת הטענות שאני שומעת מפי אנשים שהם בעד הרפורמה היא שמקצוע שנבחנים בו, החומר לא מופנם ואחרי המבחן נשכח. ובכל זאת כשאני שואלת את חבריי שעובדים בהייטק, למה אתם כאן ולא בעמק הסיליקון התשובה לכולם ברורה: ציונות, היסטוריה, שפה, ספרות ותרבות. אז כנראה משהו כן נשאר מהמבחן, וכן נשאר מהלמידה וכן יש להם ידע היסטורי, ספרותי וכו’.

אין לשכוח, אחוז קטן מהאוכלוסיה עובד בהייטק

אחת הטענות שנאמרות היא שרוצים שהתעשייה תלך להייטק. לפי הרשות לחדשנות רק 9% מכל המשק עובד בהייטק ולכן המקצועות הריאליים חשובים וקרנם עלה. אך זנו אחוז קטן ביחס לאוכלוסייה וצריך לזכור  – לא כולם בהייטק. היום יש מגמות לתלמידים המעוניינים בכך.  

בשורה התחתונה, אם יוצרים רפורמה אסור לנו לייצר  מצב שיש מקצועות סוג א’, כאלה שיש בהם בחינת סיכום ומקצועות שאין בהם בחינה כי התלמידים וההורים והמערכת תופסים אותם כמקצועות סוג ב’.

אל תקחו לנו את בחינות הבגרות, תשאירו לנו את הכלי הזה, ושנו. יש כל כך הרבה מה לשנות במערכת החינוך וקטנה היריעה מכדי להכביר במילים בנושא. 

הכותבת היא מורה ואשת חינוך. השם המלא שמור במערכת