בדקו עם עצמכם האם גם אתם אולי מטפחים יחסים בעייתיים עם אוכל, מחביאים אוכל, או מעבירים לילד מסרים לא מילוליים מצלקים. היעזרו בעצות שכאן וזכרו שהיחס לאוכל ולגוף משפיע גם על המיניות המתפתחת שלהם
כשהילדים שלנו מחביאים אוכל או אוכלים בסתר, זה יכול להפעיל אצלנו ההורים, כפתורים שונים ומשונים, לרוב כאלה שכרוכים בהם הרבה אמוציות והקשרים ישנים.
מה חשוב לנו לדעת, אם יש לנו ילד.ה שמסתירים אוכל?
1. לא כל הסתרה היא בעיה
לפעמים מדובר בשובבות או ברוח שטות, שדומה לכל שובבות אחרת, רק שעבורנו היא נחווית באופן רגשי יותר, טעון יותר ואז זה יותר מורכב. אם זה המצב, ואנחנו מזהים שיש כאן משהו אחר, שווה רגע לעצור ואם אפשר לתת גם להורה השני להתייחס לזה.
אם אכן מדובר בשובבות, היא תעבור, ותתחלף במופעים אחרים של שובבות וחוסר גבולות.
מתי זה כן הופך להיות בעייתי? כשהכמויות המוסתרות הופכות להיות גדולות, או שאופן האכילה העיקרי של הילד הופך להיות בהסתרה.
2. אם זיהינו מצב של החבאת אוכל והסתרה, נרצה לבדוק מה קורה שם
האם ישנו רווח משני כלשהו שהילד מרוויח מהאכילה? זכרו שגם תשומת לב שלילית היא תשומת לב.
האם יש לנו, ההורים ניסיונות לשלוט על תחומים שונים בחיי הילד, וייתכן שהאכילה היא הדרך שלו להתנגד ולמרוד? האם יש מקומות בהם אנו מאפשרים לו שליטה?
האם ייתכן שיש לנו איסורים שקשה לילד לעמוד בפניהם? למשל איסור על אכילת מתוק בכלל, בשום אירוע, בשום יומולדת וגם אצל סבים? אולי איסור על אכילת משהו שמותר לכל שאר החברים, בנוכחותם?
האם אנחנו ההורים מבצעים בעצמנו אכילה בסתר? מחרישים אוכל? מגדלים סליק של שוקולדים שרק אנחנו אוכלים ממנו?
מה מצב השקרים אצלינו במשפחה ואצל הילד/ה הספיציפיים? האם ישנם תחומים אחרים בהם זה עולה?
3. המסרים הלא מילוליים
כמו בכל עניין ונושא הקשורים לגוף שלנו, המסרים הכי משמעותיים הם אלה הלא מילוליים. מבט, עווית, מחווה הכי קטנה, עלולים לצלק לשנים ארוכות. הילדים שלנו מרגישים אותנו בחיישני על, ואם יש שם מסר לא מרוצה מצידנו, גם אם נראה לנו שאנחנו אלופים בלהסתיר, הוא עובר אליהם ובגדול.
התפקיד שלנו כהורים הוא לדאוג לאוכל בריא, נגיש, שמח וטעים בבית ולהיות מודל לחיקוי. התפקיד שלהם כילדים הוא לבחור מה הם רוצים לאכול, כמה ואם בכלל. וזהו.
כמה פשוט, ככה נקי. וכן, גם קשה ליישום. אבל מודעות היא שלב ראשון.
4. לצאת לאור
כבר גיליתם שיש אכילה בסתר? כבר קלטתם בחדר מלא אריזות חטיפים ושוקולדים? כבר קלטתם שמגירת החטיפים התרוקנה במהירות?
תראו אותם. אל תעצמו עיניים. תנו להם את ההרגשה שאתם רואים אותם, בצורה מכובדת ורגישה כמובן, בלי ביקורת והטפה. “שמתי לב שיש המון אריזות חטיפים בחדר. אתה לגמרי מוזמן לאכול גם פה, יחד. הרבה יותר נעים בבית בלי סודות”. זה מסר שרואה, ששם לב. שלא משאיר אותם לבד בזה. להסתיר זה לא קל, ולוקח מהם המון אנרגיות, בואו נעזור להם לצאת לאור.
5. אחרון וחביב- אל תענישו
עונש רק יגרום להם לשכלל את יכולות ההסתרה ואז יווצר מעגל איבה שבו אתם לא מבינים איך הם משמינים כי “הם לא אוכלים כלום”.
אם זה מרגיש לכם גדול מדי עליכם, ואם זה נוגע בפצעי עבר ישנים, פנו לאשת מקצוע שתסייע לעשות הפרדה וסדר.
אבל אל תענישו. ברוב המקרים זה רק ישיג את ההפך ויפגע בדבר החשוב ביותר, שהוא היחסים שלכם.
ומה הקשר של זה למיניות בריאה?
כשאנחנו מגדלים ילדים עם מסר של בושה והסתרה בנוגע למשהו שקשור לגוף שלהם, במקרה הזה אוכל, המסר הזה עובר וגדל איתם גם לשאר התחומים הנוגעים לגוף שלהם. להלן מיניות. חינוך למיניות בריאה קשור באופן הדוק לאופן שבו אנחנו מתייחסים לגוף שלנו. לגוף של הילד.ה שלנו.
המצע של כל שיח על מיניות או מוגנות חייב להיות כזה שמתייחס בכבוד, אהבה והערצה לגוף שלנו, אמונה בכמה שהוא בריא, חזק וטוב, ידיעה של כמה הוא מסוגל לשרת אותנו בכל מובן. ובנוסף, והערכה עצומה על כל מה שהוא נותן לנו מדי יום.
את זה נרצה לחזק בכל רגע נתון, כי זה חלק בלתי נפרד מחינוך למיניות בריאה. כשאנחנו מעבירים מסרים של עונג והנאה מהגוף, של הבנה כמה הוא משרת אותנו ואיזה מופלא הוא, אנחנו בעצם גורמים להם להתחבר לגוף, להרגיש כבוד אליו, להרגיש שהוא בעדנו, ושאנחנו איתו.
הכותבת היא עובדת סוציאלית קלינית, מטפלת רגשית לילדים ומתבגרים, ומדריכת הורים. מתמחה בטיפול בטראומות מיניות ומחנכת למיניות בריאה.
מנהלת את קהילת ההורים “הורות מתחת לחגורה” אשר מאפשרת מרחב פתוח להתמודדות משותפת סביב דילמות מיניות הקשורות לילדים ומתבגרים.
