המחצית השניה של שנת הלימודים מביאה איתה את הצורך לבחור מגמות לבגרות או הרחבות. זו הזדמנות להורים לא רק לדחוף את הילדים קדימה אלא גם לעודד אותם לחיפוש ולהתנסויות
בחירת מגמות לבגרות היא רק שלב נוסף. הכל מתחיל אי שם כבר בכיתה א’. נראה כאילו ביום אחד כל הציפיות וכל השאיפות שלנו מהילדים מתנקזות ל – מה הם ילמדו. אנו מתפעמים מההישגים שלהם, דוחפים אותם לרכוש שפה וקריאה, דוחקים בהם לקרוא ואז לבצע פעולות חשבון פשוטות כמורכבות. ממשיכים ושולחים את המבטים שלנו למרחקים ארוכים, מדמיינים אותם משתלבים בחברת הייטק נחשקת ומרוויחים הון אשר יאפשר להם לחיות ברווחה כלכלית ולרכוש לעצמם כל שירצו.
אבל רגע, בילדים שלנו יש עוד, עוד תחומי עניין, עוד תחומים בהם הם טובים ומצטיינים. הם יכולים להיות כל מיני, ואנחנו לא בהכרח יודעים מה. אנחנו לא בהכרח יודעים מה טוב ונכון בשבילם, אנחנו לא בהכרח יודעים מהו המסלול הנכון להגיע לשם. להגיע למקום של מימוש עצמי ומימוש היכולות.
האם יש כזה דבר “נכון”?
כדי שהמתבגרים שלנו יכירו את עצמם, את החוזקות שלהם, את היכולות שלהם, את תחומי העניין שלהם, הם צריכים להתנסות. להתנסות זה אומר ללכת לחוג ג’ודו ולפרוש, זה אומר ללמוד לנגן על חלילית ולעבור לכלי נגינה אחר, וכך, עוד ועוד התנסויות בשלל תחומים. מדוע? משום שההתנסות מאפשרת לילד הכרות עם התחום, הכרות עם עצמו בתחום בו הוא מתנסה ומפגש עם היכולות שלו בתחומים שונים.
ומה תפקיד ההורים? להיות שם במקום המדבר על הערך – ערך של התפתחות אישית, של למידה, של הרחבת אופקים, של התנסות, של הכרת שפות. להיות במקום שמנהל עם המתבגרים שיח אודות מה מעניין אותם, מחפש ביחד איתם, בוחן אפשרויות ומעודד. מעודד את הבירור והחיפוש האישי, מעודד את הבדיקה, את הגילוי, את התנועה קדימה. זה מה שיאפשר למתבגרים שלנו להכיר את עצמם, מה מעניין אותם ואת המקום בו הם חשים במיטבם.
להיות הורים קשובים ומעודדים
אנחנו נמצאים בתקופה בה תלמידי החטיבות צריכים לבחור “מרחבי מצויינות” ותלמידי התיכון נדרשים לבחור מגמות לבגרות. הם מתלבטים, בודקים מה מעניין ומושך אותם, היכן לומדים חבריהם, מה הן הדרישות בכל מגמה ובתמונה נמצאים גם ההורים.
לכם ההורים, זו ההזדמנות נפלאה:
- להיות במקום מלווה.
- להיות עימם בעמדה של שיחה, של ניהול סיעור מוחות וחשיבה משותפת.
- ללוותם ממקום מברר, בודק ביחד, מה נכון להם, מה היו רוצים.
- להציע את דרך ההסתכלות שלכם, החשיבה שלכם, לא ממקום של “זה מה שנכון”, אלא, מעמדה של הדיון על העניין.
- בחנו ביחד עם המתבגרים – מה הדרישות בכל מגמה, עד כמה זה מעניין אותם, עד כמה זה יאפשר להם לשלב עוד תחומי עיסוק שלהם, מלבד הלימודים.
- עודדו התנסות בתחומים חדשים, עודדו גמישות.
- קבלו את העובדה שהם עשויים לשנות את החלטתם ובחירתם בעקבות ההתנסות.
כאשר אתם ההורים, באים מעמדה מלווה, מחבקת, קשובה, מעודדת, יש סיכוי גובר לכך שהמתבגרים שלכם ירצו לנהל איתכם את הדיון על בחירת המגמה. כאשר העמדה שלכם תהיה פחות חד משמעית – פחות “זה טוב, זה נכון, זה ישפיע על עתידך בצורה הטובה ביותר”, תוכלו לאפשר למתבגרים שלכם בחירה מתוך מה שהם חשים שהכי נכון להם כרגע ולרצות להתייעץ עמכם.
הכל עדיין פתוח
בואו נזכור, שזה רק צעד בדרך, יש להם פה הזדמנות להתנסות בקבלת החלטות, הזדמנות להתנסות בתחומים שאולי בעתיד לא יפגשו שוב. זו הזדמנות להכיר בכך שעכשיו הכל פתוח בפניהם ובכל עת יוכלו ללמוד, לחוות, להתנסות ולשכלל מיומנויות בתחום אותו יבחרו. וגם, ללמוד על המחיר שנלווה להחלטה, על כך שהעובדה שלא התקבלו למגמה בה בחרו, לא אומר דבר עליהם, ועל היכולת שלהם להכיל זאת ולהמשיך הלאה. ולבסוף, זו גם הזדמנות להבין ההבנה שיש למתבגרים שלנו כאן הזדמנות לבניית החוסן הנפשי שלהם – התמודדות עם תשובה שלילית, התמודדות עם אכזבה.
ואנחנו ההורים, אנחנו נהיה לצידם, נלווה בעיניים מעודדות, מחזקות ומדגישות את הדרך.
הכותבת היא מדריכת הורים, מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך, מומחית בהדרכת הורים למתבגרים ובהדרכת הורים לילדים עם קשיי קשב וריכוז. לאתר של יהודית אוליבר, לאינסטגרם של יהודית אוליבר
