fbpx

כבר לא מחליטים, אבל כן משפיעים

היכולת שלנו כהורים להחליט מה טוב ומה לא לילדים שלנו, עבדה אולי כשהם היו צעירים אבל בגיל ההתבגרות היא נמוגה כמעט לגמרי. איך בכל זאת נוכל להשפיע עליהם לקבל את ההחלטות הנכונות? קבלו 3 כלים שעובדים עם המתבגרים

״ככה את לא יוצאת מהבית. לכי שימי משהו מעל״. לא סיימתי את המשפט וליה טרקה את דלת ויצאה. נשארתי בהלם, ממש נעלבתי.

היכולת להחליט על הילדים, שעבדה היטב בגיל הצעיר, לא עובדת יותר בגיל ההתבגרות. המתבגר תובע את זכויותיו ו״מפטר״ אותנו מתפקידנו כמחליטים עליו. הוא הופך להיות המנכ“ל של עצמו. הוא קובע, אנחנו יכולים להביע דעה, אבל הוא לא בהכרח יקבל אותה.

ליה לא עשתה את זה כדי לפגוע באמא שלה. היא עשתה את זה כי היא רצתה להרגיש גדולה, כי כולן הולכות ככה, כי חשוב לה להרגיש שהיא קובעת על עצמה ולהחליט על הלבוש והסטייל שלה, וכי זה חלק מהדרך שלה לבטא את עצמה.

רוצים להכין אותם לבגרות? תנו להם להחליט

אם חשוב לנו להמשיך להחליט על המתבגרים, אנחנו צריכים לקחת בחשבון  שני דברים: זה עלול לעורר התנגדות גדולה ופגיעה בקשר. הדבר הנוסף הוא שאם אנחנו מחליטים עבורם, אנחנו לא מאפשרים להם להכיר את עצמם: ללמוד מי הם, מה הם רוצים, מה הם אוהבים, ולגבש לעצמם זהות. וזו המשימה העיקרית שלהם בשלב הזה בחיים. גם לטווח הארוך, כשאנחנו ממשיכים להחליט עבורם, זה פחות מתיישב עם הרצון שלנו ההורים להכין אותם לחיים של בגרות, אחריות ויכולת קבלת החלטות עצמית.

יחד עם זאת, יש לנו פה הזדמנות למשהו גדול יותר מאשר להגיד להם מה כן/לא לעשות, יש לנו הזדמנות אמיתית להשפיע עליהם כשהם לא אתנו, כשהם מאחורי דלת סגורה, עם החבר׳ה במסיבה, רחוק מהעיניים שלנו כשיציעו להם להיכנס לצ’אט עם זר, לעשן או לשתות, או לעשות שטויות. אנחנו רוצים שהקול שלנו ימשיך להדהד להם בראש ויעזור להם לקבל החלטות נכונות.

כדי להשפיע צריך להיות ביחסים קרובים וטובים, שהם יסכימו להקשיב לנו, לשתף אותנו בהתלבטויות ובחוויות. לפתור יחד בעיות כשהן קטנות, להקשיב לרצונות, לאפשר להם לעשות את הבדיקות וגם לטעות, ולתת להם עוד זווית ראיה, את הזווית שלנו, הבוגרת והמנוסה.

3 כלים להצליח להשפיע יותר על המתבגרים:

 תזמון–  חשוב שנדבר על הדברים שחשובים לנו לא בזמן האירוע, כשליה כבר ליד הדלת ומוכנה ליציאה, אלא בתזמון שמאפשר שיחה. זמן שיאפשר לנו להעביר מסרים קצרים וחשובים, לשאול שאלות ולהקשיב להם. לדוגמא, הייתי שואלת את ליה מה היא אוהבת בלבוש הזה ואיך הוא גורם לה להרגיש. המטרה היא לא חקירה צולבת, אלא הזדמנות להכיר אותה יותר טוב ולהבין למה זה חשוב לה. כשנבין את הסיבה לרוב יהיה לנו קל יותר להתחבר ואולי גם לאפשר.

 סדר עדיפויות– חשוב שנחליט על מה אנחנו מוותרים ולא מעירים, ועל מה אנחנו מתעקשים ואוכפים בנחישות והתמדה. אי אפשר וגם לא כדאי, לריב על הכל. תחליטו מה קריטי לכם ותסבירו להם את ההיגיון מאחורי השגעון. ללא כעס. במשפחות שונות סדרי העדיפויות משתנים בנושאים כמו לבוש, עגילים, קעקועים וכו’. כשיש יחסים טובים זה מעלה את הסיכויים שהם יקשיבו לנו יותר ויקחו בחשבון את מה שאנחנו אומרים ומבקשים.

 איזון – יש לנו המון ביקורת על דברים שהם עושים, המתבגרים. לא קל לנו איתם. המוח שלנו מתוכנת למצוא את הפגמים: מה לא עובד, מה קשה, מה מאכזב ואיפה הם לא עומדים בציפיות שלנו. אבל חלק מהתפקיד שלנו הוא לראות את התמונה הגדולה, למצוא את האיזונים הנכונים בין ״ההערות להארות״ ובעיקר לראות אותם בעיניים טובות. לזכור להגיד להם מילים מעודדות, לפרגן ולהודות. ליה היא תלמידה מצטיינת, זה לא מובן מאליו בכיתה ט׳ ובתוך שנתיים של קורונה. חשוב לעודד אותה.

גיל ההתבגרות זה הזמן שלנו לזוז ממרכז התמונה, אבל תמיד להישאר בפריים. לאפשר להם להתנסות בבחירות עצמאיות, ולפרוש רשת בטחון גמישה ואוהבת למקרה של נפילה. הבחירות והטעמים שלהם ישתנו עוד הרבה פעמים, אבל היחסים שלנו הם לחיים שלמים, עוד הרבה אחרי שיעזבו את הבית, ויהפכו בעצמם הורים לילדים.

הכותבת היא מדריכת הורים למתבגרים. לעמוד הפייסבוק

עוד בנושא

commentIcon

תגובה אחת

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.