הציפייה לתינוק היא משהו שהמשפחה כולה חווה ביחד אך בעוד רוב תשומת הלב מופנית לקטנים שבמשפחה, בני הנוער זוכים להרבה פחות התייחסות רגשית. ומה קורה כשהאם עוברת לידה שקטה וחוזרת מבית החולים ללא תינוק? מדריך להתמודדות
יש הרבה מאוד ספרים, מאמרים והדרכות הורים כיצד להסביר לילדים קטנים שבקרוב יוולד להם אח או אחות. בהתאם לגיל של הילד ההורים מסבירים, קונים ספרים, מכינים את הילד נפשית. כאשר מדובר בבני נוער היחס הוא אחר. הם מבינים כבר איך באים לילדים לעולם וחלק מהם אף התנסו ביחסי מין בעצמם. זה גיל בו הם מתחילים לראות את ההורים שלהם כבני אדם עם ישות משלהם, ולא רק כהורים. כאשר צפוי להיוולד ילד במשפחה בה יש כבר ילדים בוגרים, לרוב מספרים להם כבר בהתחלה בכדי שיעזרו לאם במידה והיא צריכה ויסייעו עם האחים הקטנים. מעט מאוד התייחסות ניתנת לפן הרגשי שלהם ולאופן בו יקבלו (או לא יקבלו) את העובדה שהולך להיוולד אח או אחות חדשים במשפחה. אבל מה קורה כאשר ההריון מסתיים בהפלה? או בלידה שקטה? מה קורה כשאמא חוזרת לבד מבית החולים והשמחה הופכת לאבל?
היחס לילדים קטנים שונה מזה שניתן למתבגרים
לילדים קטנים נהוג לספר על ההריון בשלב מתקדם למדי כשהבטן כבר בולטת ויש דיבורים ברורים על תינוק חדש. הסיבות לכך הן רבות: ההריון הוא ארוך ואין להם סבלנות לחכות, דיבור מוקדם מדי עלול לפתח רגשי כעס וקנאות כבר במהלך ההריון, ובנוסף אנו רוצים לנצל את הזמן כדי להעניק לקטנים את מלוא תשומת הלב לפני שהתינוק החדש מגיע. זה יכול להוות יתרון משמעותי במידה וההריון מסתיים בהפלה בשלב מוקדם, או בלידה שקטה לפני שהילד מודע לכך שהאם היתה בהריון. ההורים אמנם צריכים להתמודד עם הקושי והאבל שלהם, אבל הם לא צריכים להתמודד עם האבל של הילד. כאשר הריון מסתיים בהפלה או בלידה שקטה בשלב מאוחר והילד כבר מחכה ומצפה לתינוק ולא מבין למה אמא חזרה לבד, הורים רבים פונים לטיפול משפחתי, שולחים את הילד לטיפול פסיכולוגי, מביאים הביתה פיצוי בדמות כלב ועוד.
כשהילד הוא מתבגר או מתבגרת התמונה שונה לגמרי. אנחנו נוטים להתייחס לנערים כמבוגרים צעירים ולא תמיד מקדישים להם את תשומת הלב הראויה או מסבירים להם כמו שצריך מה קרה. אנחנו מצפים מהם לעזור לנו עם הילדים הקטנים, להעסיק אותם, לטפל בהם, ולא עוצרים לחשוב על האבל שלהם, על הקושי שלהם.
נכון שהם לא ילדים קטנים אבל גם הם ציפו לאח או אחות. הם מלאים ברגשות שהם לאו דווקא יודעים איך ולאן לתעל ועם כל הקושי והכאב בו ההורים נמצאים, גם הם צריכים תמיכה ועזרה.
איך אפשר לעזור לנוער להתמודד עם הפלה או לידה שקטה של האם?
- זכרו שהם גם ילדים. נכון, הם מבינים יותר מילדים קטנים אבל הם עדיין לא מבוגרים. הם לא לגמרי מבינים מה זה הריון, מה זו הפלה, למה התרחשה לידה שקטה. יש הרבה דברים שהם לא מבינים ולכן אל תיקחו כמובן מאליו שבגלל גילם הם בוגרים יותר ומבינים יותר, והסבירו להם בהתאם.
- שתפו אותם. אל תצפו מהם להיות שם עבורכם בכאב שלכם ולעזור עם האחים הקטנים יותר מבלי שהם יודעים מה קורה. שתפו אותם מבחינת התהליך, שתפו אותם בכאב וברגשות שלהם. אתם לא צריכים להתפרק מולם ולשתף בהכל אבל בהתאם לגיל שלהם וליכולת ההבנה שלהם דברו איתם והסבירו להם. כך הם יוכלו לתמוך ולסייע יותר.
- תדאגו להם לתמיכה. גם הם ציפו לאח או אחות קטנה וגם הם עצובים וכואבים. מעבר לכך ובהבדל משמעותי מילדים קטנים, הם יכולים להבין גם את הצער ואת הכאב של ההורים. אל תשאירו אותם להתמודד לבד, מצאו להם מקום לשתף, לספר, ודאגו להם לתמיכה. אם אתם לא יכולים להיות שם עבורם דאגו שמישהו אחר יהיה, ובמידת הצורך קחו אותם לטיפול מקצועי.
- הכילו את התגובות שלהם. גיל הנעורים הוא גיל מבולבל ומבלבל מלא בהורמונים. הם יכולים להיות מאוד מבינים ובוגרים והם יכולים להגיב גם בילדותיות. הם יכולים לדבר ולשתף ברגשות שלהם והם יכולים גם להתכנס בתוך עצמם ולהתאבל לבד. אפשרו להם.
זכרו שמדובר בגיל בו רובם חווים את ההתנסות המינית הראשונה שלהם, ולרוב מדברים איתם על הימנעות מהריון לא רצוי אבל לא מקדישים מספיק זמן אם בכלל לדבר איתם על אפשרויות שונות של סיום הריון, ולכן כאשר זה קורה בבית שלהם זו יכולה להיות חוויה טראומתית למדי. ככל שתדאגו לדבר, לשתף, להכיל ולתמוך זה בזו, כך תתחזקו בתור משפחה ותצאו מחוזקים יותר מהמצב, ביחד.
הכותבת מלווה נשים בהתמודדות עם משברים ומחברת הספר ‘אמא חזרה לבד’
