“אני רוצה לעשות קעקוע”

כשהשיחה מתחילה כך, או עם רצון אחר שמאתגר אותנו כהורים, הטריק הוא לשמור על קירבה לצד הצבת גבולות, לקיים דיאלוג בגובה העיניים, לא להיגרר לוויכוח ולהיות אמפתיים. מסובך? אבל משתלם

השיחה מתחילה ב:”אני צריך לדבר אתכם”, ואני כבר יודעת שאחרי הפתיח הזה יבוא משהו שיהיה עלי לחשוב מה אני עושה איתו. מתחילה בהקשבה, המילים מגיעות אלי, מפתיעות אותי, מעוררות בי התנגדויות ואז אני תוהה, מה לענות?

האם לסרב? להגיד על הכל “לא” זה ממש קל. לא צריך לחשוב, לא צריך להתלבט, זה פשוט “לא” ברור וגורף. והאם להגיד “כן” זה הפתרון? אז אהיה האמא הקלילה, הזורמת, המבינה, כזו שאפשר אחר כך לספר עליה לחברים, כמה כיף ש”אמא מרשה הכל”.

מחשבות חולפות בראשי, לאן זה ידרדר, איך זה יראה, מה אומרים הורים אחרים. מה נכון לעשות, איך יודעים.

הכל קורה בקבוצת השווים להם

כן, המתבגרים שלנו מביאים אלינו מידי יום סוגיות חדשות – זה רוצה קעקוע, זו רוצה פירסינג בלשון או עגיל בפופיק, היא רוצה החלקה, הוא רוצה לצאת למסיבה מרוחקת. וכל פעם אנחנו נדרשים לחשוב עם עצמנו מהי העמדה שלנו לגבי העניין.

אני מבינה כמה זה חשוב להם, זה כל עולמם כעת, שם בקבוצת השווים הכל קורה. שם הם מרגישים מובנים, שם נקבעת האופנה, שם מתקבלים, שם נראים ומדברים על מה שמעסיק את כולם. ההורים נדרשים לתמרן בין ההבנה שהם מגלים למקום של המתבגר לבין שרטוט הגבול של מה אפשר ומה אי אפשר שיהיה מבחינתם.

לקיים דיאלוג שיאפשר הבנה

אנו מבינים שכרגע ניצב מולנו מתבגר שבהקשה קלה על המסך מוצא לו מקום ללכת אליו, לישון בו ולהיות במחיצת מי שמבין אותו יותר טוב מההורים. כך שעלינו, ההורים למצוא את הדרך הנכונה לנהל את הדיאלוג הזה עם המתבגר שלנו ועדיין לשמור אותו קרוב. דיאלוג כזה שיאפשר הבנה, הקשבה ויגביר את הסיכוי שהמתבגר ייקח את הדברים שנאמרים בחשבון.

הכנתי לכם כמה עקרונות אשר עשויים לעזור לכם בנושא זה ובכלל, בסוגיות אשר המתבגרים מביאים לפתחכם:

1. ברור העמדה שלכם. בראש ובראשונה בדקו מהי עמדתכם כלפי הנושא – מקובל עליכם, או לא מקובל עליכם.
2. מבחינתי, קעקועים לא אפשריים עד גיל 18. הם צעירים מידי מכדי לדעת אם יאהבו את הנשר שבחרו לחרוט על גופם גם בגיל בוגר. הם בגיל בו הכל מסקרן אותם, מעניין אותם והטעם שלהם משתנה. מה שהם מאד אוהבים ומתחברים אליו היום עשוי להשתנות בעתיד.
3. בגדים, נעליים ותכשיטים אפשר להחליף, אפשר לשנות אופנות, קעקועים נשארים והסרת קעקוע כרוכה בהתערבות נוספת.
4. פירסינג כרוך בסכנות רבות להיווצרותם של זיהומים. גם זו אופנה אשר עשויה להשתנות וכעבור זמן מה לא להתאים להם. מדובר בהחדרת עצם זר לגוף, דבר שאינו הכרחי וכרוך בסכנה.
5. אני מראה למתבגר שלי את הכתבות בעיתונים אודות בני נוער אשר נדרשו לטיפול רפואי בעקבות זיהום.
6. לאחר שהעמדה שלכם ברורה לכם, שבו לשוחח עם המתבגר שלכם. הסבירו לו כיצד אתם רואים את הדברים. היו בהקשבה אמיתית כלפיו, קבלו את דבריו בהבנה ובהכלה. אין צודק ולא צודק, זה מה שחשוב לו ואפשר לעצמכם להיות אמפתיים כלפיו.
7. אל תהפכו את הדיון לוויכוח אישי ולהתנצחות, אלא שוחחו מתוך קירבה ומתך כבוד לדברים ולתחושות של כל אחד. נסו להיכנס לנעליו ולהבין את האופן בו הוא רואה את הדברים.
8. שמרו על יחסים טובים עם המתבגרים שלכם –  קרבה, הקשבה, ביטויי אהבה לצד הצבת גבולות. המתבגר שלכם לא זקוק לכך שההורים יהיו החברים שלו, אלא שתהיו קרובים ובד בבד תשרטטו את הגבול. המתבגר מבקש לדעת שההורה כאן כדי לשמור עליך מתוך ניסיון החיים שלו ומתוך האחריות המגיעה עם התפקיד ההורי.
9. חופש בחירה בתוך גבולות – הגבול שההורה משרטט שומר על המתבגר ומאפשר לו חופש תנועה בתוכו. לכו איתו עם כל אופנה שהוא בוחר, כבדו זאת. זה המרחב שלו והבחירה שלו.
10. זכרו שזאת תקופה וזה עובר וזה הזמן להיות שם בנוכחות משמעותית, בקירבה, בהכלה. הם לא עושים את זה נגדכם אלא, בעדם. זה חלק מהשלב ההתפתחותי בו הם נתונים.

ועוד דבר קטן – המתבגרים שלנו עכשיו הודפים, בועטים, מנערים מעליהם את הערכים שלנו, עושים סיבוב ואז הרבה פעמים חוזרים אל אותם הערכים. כך שנותר להחזיק מעמד עכשיו, כאשר הספינה קצת מיטלטלת.

הכותבת היא מדריכת הורים, מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך, מומחית בהדרכת הורים למתבגרים ובהדרכת הורים לילדים עם קשיי קשב וריכוז. לאתר של יהודית אוליבר, לאינסטגרם של יהודית אוליבר