צילום: נטי לוי, יח”צ yes
הסדרה “בני אור” מעוררת כעס בקרב הורים ומחנכים ומנגד תופעות הזדהות וחקיינות בקרב בני נוער. כמה זה מדאיג ומה אפשר לעשות כדי למתן את התופעה?
בימים האחרונים הולכות הרוחות וסוערות סביב הסדרה “בני אור”, דרמת פשע ישראלית שיצרו גיא בלילה ואלעד ביטון ומשודרת ב- yes. הסדרה המעוררת כעס, וביקורת בקרב הורים, מורים ומחנכים המעידים כי היא משפיעה על בני הנוער ויוצרת תופעה של ביטויי אלימות שהולכים וגוברים.
לאחרונה מורים דיווחו על פריצות לבתי ספר, ברחבי הארץ, וכן שימוש גובר של תלמידים בקללות ואיומים. בבאר שבע היה לאחרונה מקרה בו נערים בני 13,12 איימו בדקירת סכין על סטודנטים לאחר שאלו סרבו לתת להם סיגריה. מהשטח עולה כי לא מדובר רק בנערים אלא גם בילדים בני 10, שצופים בסדרה (למרות שזו מיועדת לגילאי 18 ומעלה) , ומנסים לחקות אותה.
די לראות את המציאות שלנו היום
למי שאינו מעורה בפרטים נספר כי עלילת הסדרה עוקבת אחר חבורת נערים בשכונת מצוקה בבאר שבע, שמחליטה להרוויח כסף באמצעות סחר בסמים. הם מפעילים במקום תחנת סמים ומוכרים לסטודנטים מאוניברסיטת בן-גוריון, אלא שהצלחת הסחר בסמים מושכת את תשומת ליבן של כנופיות הפשע הגדולות בבאר שבע, וכך החבורה מסתבכת ונקלעת למאבק בעולם הפשע. גיבורי הסדרה ג’וני ואלי, המנהיגים את החבורה הם בעצם גיבורים שליליים. במהלך הסדרה הם מכים, דוקרים, מקללים, מזמינים חשפנית למלון באילת, מכים שוטר, פורצים לתחנת משטרה, ועוד. וכמו במקרים דומים רבים יש להם כריזמה שמעוררת סימפטיה בקרב הצופים הצעירים.
אני חייבת לציין כי התופעה של חיקוי סדרות אינה תופעה חדשה. עוד כשאנחנו היינו ילדים המומחים הזהירו אותנו מפני סופרמן, שילדים קטנים ניסו לחקות את דמותו ולעוף מהחלון. והיו כמובן גם האבקויות WWF הידועות שבני הנוער (ואני בתוכם) צפו בהם בעקביות מדי שבוע. אני יכולה לספר שאני, באופן אישי, צפיתי מדי שבוע במתאגרף קרי ואן אריק, והוא בהחלט שימש לי השראה: כילדים, אחי הצעיר ואני היינו הולכים מכות. שכשהצלחתי לתפוס אותו, לרתק אותו לרצפה בחניקה מופתית, לא הסכמתי לשחרר אותו עד שהוא לא היה דופק על הרצפה, בדיוק כמו בקרבות האגרוף.
אבל למה לנו ללכת רחוק כל-כך לימים עברו? די לראות את המציאות שלנו היום, למשל מה שקורה בכנסת. ההשבעה לממשלה החדשה הייתה פשוט מבישה. ח”כים צעקו, השתוללו, וקיללו זה את זה. כתוצאה מכך, במהלך ההשבעה לממשלה החדשה, יאיר לפיד ויתר על הנאום שלו, וציין קבל עם ועדה, שאמא שלו, שיושבת בקהל, מזועזעת עד עמקי נשמתה. ואם אלו נבחרי הציבור שלנו, המודלים שלנו לחיקוי אז מדוע אנחנו מופתעים מההתנהגות של הילדים?
מחצית מהילדים זקוקים לסיוע נפשי בעקבות הקורונה
בנוסף לכך, נתונים שהתפרסמו בשנת הקורונה מעידים כי הדיווחים על אלימות במשפחה הלכו וצברו תאוצה. ואלו בבתים שדיווחו על כך. תחשבו על המשפחות הרבות שכלל לא דיווחו על אלימות במשפחה, ופשוט חיות עם זה מדי יום, ותאמינו לי שאלו לא הושפעו מהסדרה “בני אור”.
לא קשה לראות שכולנו חיים כיום במציאות נפיצה וסוערת, מעין הר געש שמחכה להתפרץ. ומעבר לזה, בעוד אנחנו צפינו בתכניות רק בקולנוע ובטלוויזיה הרי שהילדים היום יכולים לצפות בסדרות ובכל תוכן שהוא כאוות נפשם, בסמארטפון, בעיקר כאשר הנתונים מראים כי ל-81 אחוזים מהילדים יש סמארטפון החל מכיתה א’. בנוסף לזה, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהילדים היום לאחר שנה שבה היינו בסגר, חלקנו בבידוד, בשל הקורונה ולאחר מכן מתקפת טילים, ומצבם הנפשי-רגשי מושפע מכך. ומיד, ברגע בו הקורונה הסתיימה, ביום בהיר אחד נאמר לילדים שהם יכולים לחזור לבית הספר. מיד גם נדרש מהם להשלים את חומר הלימודים, להיות מוכנים למבחנים ולחזור להתמודד עם כמויות גדולות של ילדים, ישיבה בבית הספר במשך שעות על גבי שעות, ודרישות מהמורים ומבית הספר. ממחקר שנעשה במרכז הבינתחומי בהרצליה עולה כי אחד מכל חמישה ילדי סובל מתסמיני חרדה בעקבות הקורונה ויותר מזה, נמצא כי מחצית מהילדים זקוקים לסיוע נפשי. לצערי, הילדים שלנו לא זכו עד היום לטיפול נפשי או רגשי כלשהו, שיעזור להם להתמודד עם השנה יוצאת הדופן שעברה עליהם.
צפייה ביקורתית משותפת
במצב הנוכחי אין פלא שהסדרה הגדושה ביצרים הכי קמאיים של בני האדם, כגון: אלימות, התפרצויות כעס, סקס ועוד, הולכת ותופסת תאוצה ומדברת אל ליבם של הילדים. עבור ילדים בני 10, שכבר חולמים להיות גדולים, זה נראה עולם מושך, אפל, ומרתק, כזה שהם היו רוצים להצטרף אליו. הגיבורים נראים עבורם כמודלים שהם היו רוצים להיות כמוהם, גיבורים מושכים ומרתקים, כאלו שלא דופקים חשבון לאף אחד, אי אפשר לעבוד עליהם, והם תמיד מנצחים.
ולכן, התפקיד שלנו , הורים ומורים, הוא משמעותי. במצב הנוכחי כדאי מאד שהמורים בבית הספר ישוחחו עם הילדים על הסדרה, הן בבתי הספר והן בבית, ולא יתעלמו ממנה. כמו כן, עלינו לחדד עבורם את ההבדלים בין טוב ורע, דמיון ומציאות, וההשלכות של התנהגות כזאת במרחב הציבורי. גם להורים מומלץ לשוחח על הנושא עם בני הנוער, ויותר מכך לצפות יחד איתם בסדרה מתוך צפייה ביקורתית, ואחריה לפתח שיח. לברר ממה הם כל כך מתלהבים, מה הם חושבים על התנהגות כזאת מחוץ לסדרה, ולדבר בעיקר על המחירים שמשלמים על בריונות בחיי היום יום.
הכותבת היא מומחית למחקר תרבות הילד והנוער, ומנכ”לית פורטל “עשר פלוס”.
פרוייקט מיוחד: מה ילדים חושבים על מסכים?
