מה עונים לילד ששואל אותך את השאלה הזו? איך מתמודדים עם החוויות הרגשיות המורכבות? שרון כליף חסון משתפת אותנו בהצצה לעולם שלה, לרגל חודש המודעות העולמי לאוטיזם
בשנה שעברה הנחיתי מפגש סלון בנושא צרכים מיוחדים עם ליאם, הבן הבכור שלי, בפנימייה במרכז הארץ. היה מפגש מדהים שהשאיר אותי נפעמת לנוכח מה שזה חולל בביתי ובעיקר בנפשי.
יום אחרי, קילחתי את יובל, הבן האמצעי שלי שיש לו אוטיזם, רגע לפני שיצאתי להנחות קבוצת “הורים מיוחדים”. הוא מאוד התעניין מה היה נושא “ההרצאה” ולמה ליאם, אחיו הגדול, בא איתי. שיתפתי אותו בקושי שליאם שיתף ובדרך שעברנו עד הניתוח שלו (ליאם היה לקוי שמיעה עד גיל 8), וגיליתי לו שליאם גם סיפר עליו.
“- אמא, מה הוא סיפר עלי?”
ליאם דיבר על הקשיים שלך.
“- כמו מה למשל?”
כמו שקשה לך מאוד להסתכל לאנשים בעיניים וקשה לך ללמוד, ושרעשים מאוד חזקים עבורך, שקשה לך להבין לפעמים שיחות של אנשים או הוראות.
“- נכון, זה באמת קשה לי מאוד…אמא, יש לי אוטיזם?”
נכון, יובלי, יש לך אוטיזם. איך אתה יודע את זה?
“- כי הראית לי פעם סרטון כזה חמוד וזה בדיוק מה שאמרת עכשיו. אני זוכר את זה. אני יכול לראות שוב את הסרטון?”
בטח.
שבוע אחרי, נסעתי לקריית טבעון, להנחות מפגש סלון נוסף על צרכים מיוחדים.
נכנסתי לחדר מלא בנערים ונערות שבחרו לקחת לרגע חלק במסע ההורות המיוחדת שלי, להקשיב, לשאול. ואלו היו הפעם שאלות בועטות בלי חשבון, ישר לבטן.
אני נוהגת להכין מראש שאלות בכובע כי אני לוקחת בחשבון שהרבה פעמים הם מובכים אבל הפעם זנחתי אותו על השולחן. לא היה בו צורך ממש. בערב הזה הם שאלו שאלות עמוקות יותר מכל מבוגר שאי פעם שאל אותי, שאלות שהשאירו אפילו אותי לרגע אילמת, לרגע מזילה דמעה. מסוג השאלות שאין דרך להתכונן אליהן.
יובל מאוד רצה לבוא איתי למפגש ובשל השעה והמרחק הסברתי לו שלא הפעם. גם ליאם לא בא. לשמחתי הבנים לא היו איתי וזה אפשר לי לענות תשובות מהלב, בלי לרצות לסנן או להגביל. כי אף אחד לא מדבר באמת עלן מה שאנחנו ההורים עוברים, לא ממקום של התקרבנות אלא של חוויה רגשית מורכבת מאד. זה איפשר לי לרגע להיות ממש חשופה.
מה שכן, היה חשוב לו להשמיע את עצמו כחלק מהגילוי החדש.
ערב קודם לקחתי חצובה, את הטלפון. נסגרנו לנו בחדר, בשקט ולבד. ניקיתי את הקירות מהסחות דעת גלויות, שמתי כיסא בצד החדר והדלקתי ON.
מה אתה רוצה לספר לילדים שאני נפגשת איתם?
ויובל דיבר. את מה שהוא אמר תראו בוידאו מצורף.
הכותבת מלווה, אמא של יובל, בן 10.5, מדריכה ומנחה קבוצות הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, מנהלת את בית להורות מיוחדת
עוד בנושא:
