אנחנו אלופים בחיזוק הביטחון העצמי בקרב ילדינו, ויודעים מה להגיד כדי לדרבן ולעודד אותם. אבל כשזה נוגע לנושאים רגישים כמו אוכל והרגלי אכילה, נראה שלא פעם דווקא המשפטים שאנחנו אומרים מתוך דאגה ואהבה הם אלה שפוגעים בביטחון העצמי שלהם
התגובות, הדרישות והצרכים של המתבגרים משתנים בן רגע, ושונים לגמרי מאלה שהיו להם בתור ילדים. אפילו הם לא מצליחים לעקוב אחר השינויים שחלים בהם, כל שכן אנחנו, שכבר שכחנו את הבלבול וחוסר היציבות שחשנו בגיל ההתבגרות, את השינויים הפיזיים והרגשיים שעברו עלינו ואת הימים שהרגישו כמו רכבת הרים.
למרות שכל מתבגר הוא אחר, יש כמה דגשים שחשובים לכולם בהתייחסות אליהם באופן כללי ובתחום האכילה בפרט: כל המתבגרים רוצים שיתייחסו אליהם בכבוד, שלא יזלזלו בהם ובמיוחד לא במה שהם עושים או אומרים. כולם, בלי יוצא מן הכלל, לא אוהבים לקבל “הנחיות מלמעלה” כי זה מתנגש עם הביטחון העצמי ומנגנון קבלת ההחלטות שהם מנסים לבנות לעצמם. הם לא אוהבים שמעירים על המראה החיצוני שלהם ובטח שהם לא אוהבים שמבצעים השוואה בינם לבין מתבגרים אחרים (אגב, זה נכון לכל גיל ובכל תחום). אם כך, איך בכל זאת מעבירים להם מסרים? בתור התחלה, נמנעים מלהעיר להם באופן שעלול להזיק, ולפגוע בביטחון העצמי שלהם.
הנה מספר דוגמאות למשפטים שמשפיעים לרעה על המתבגרים:
- “תראי איך את נראית”
אחד המשפטים הכי פוגעים שיש, כי מדובר במראה החיצוני של מתבגרים, שזה הדבר שמעסיק אותם הרבה בתקופת החיים הזו. מתבגרים לא אוהבים שמעירים על איך שהם נראים, ובטח אם זה מדובר במשקל שלהם, או פצע שיצא כתוצאה מאכילת מזון מסוים. אם אתם רואים שינוי מסוים, או שיש לכם הערה מסוימת, תעשו זאת בגישה שיתופית ופתוחה שתזמין אותם להשיב לכם ולא לנסות להתגונן. - “תפסיק לאכול/תפסיק לזלול/תפסיק לחטוף מהצלחת”
גישת הציווי הזאת גורמת למתבגר שלכם להגיב בכעס או להביע התנגדות מידית ולהתגונן, מכיוון שבחוויה שלו זו גישת ההנחיות מלמעלה והיא פוגעת במיקוד העצמי שלו או מיקוד בצרכים ורצונות. רצוי מאוד במצב הזה לחזק את הביטוי העצמי אצל המתבגר ולתת לו להיות מודע לדברים שהוא עושה שיכולים לפגוע בו (נקודתית או לאורך זמן). - “קום תעשה משהו אחר/מה תרצה שאכין לך לאכול”
כשאתם לוקחים את המושכות במקומו על המצב, ולא נותנים לו את הסמכות המלאה בלקיחת החלטות, בלהיות אחראי על המעשים שלו ולעשות את הדברים בעצמו, זה מתפרש אצלם כהקטנת העצמאות. כלומר, הם חווים פגיעה בתחושה שהם יכולים לעשות את הדברים ולהחליט לבד. במקביל אתם לא יכולים לאחר מכן לבוא בדרישות מהם לבצע דברים, כי אחרת איך תסבירו ותבהירו מתי הם כן מחליטים ומתי הם לא? מתי האחריות היא שלהם ומתי הם פטורים? מומלץ מאוד לשנות את הגישה לגישת השיתוף וסמכות, שתיתן להם להרגיש שהם יכולים ומסוגלים, דבר שיחזק את העצמאות והביטחון העצמי שלהם.
“תראה איך האחים שלך מתנהגים/אוכלים”
השוואה (שלילית שלא מלמדת) היא לא גישה מחזקת במיוחד כשמדובר בחינוך הילדים. ברוב הפעמים המסר שעובר למתבגר בזמן שמשווים אותו למישהו אחר (אח/חבר/מתבגר/אדם אחר) זה שהוא לא מספיק טוב. השוואה זו מקטינה את הערך העצמי שלו ומשפיעה על הביטחון והאמונה שלו בעצמו באופן ישיר. תזכרו תמיד שכל אחד באשר הוא יחיד ומיוחד, יש לו את הדרך שלו, המחשבה שלו והאופי שלו ששונה מאחרים וצריך לכבד ולקבל זאת באהבה. - “אתה כל הזמן מול המסך”
אחוז גבוה מהאוכלוסייה משתמש בביקורת שלילית. כשמשתמשים בגישה הזו עם מתבגרים, ההשפעה על הדימוי העצמי שלהם היא גדולה ולא מחזקת, כי בעצם שמים את הפוקוס על הדברים השליליים ולא נותנים להם תחליף שבו הם יכולים להשתמש לטובת שיפור או שינוי המצב. תדאגו לתת למתבגרים שלכם ביקורת בונה, כזו שתחזק אותם ותעצים את הביטחון העצמי שלהם, כי זה מה שישפיע על העתיד שלהם וזה מה שהם יזכרו מתקופה מיוחדת זו.
לסיום, אני רוצה להאיר את תשומת ליבכם על דבר שיכול מאוד להשפיע על הביטחון של המתבגרים שלכם, והוא הבידוד החברתי שאותו חווים כבר שנה. לבידוד לבד בחדר יש השפעה על המתבגר מבחינה רגשית, מנטלית וגם גופנית. לכן גם אם הם נמצאים בבידוד, חשוב מאוד לספק להם את האווירה התומכת ולהתעניין במצב שלהם.
הכותבת היא נטורופתית ומנחת הורים מתמחה בטיפול טבעי בהפרעות קשב וריכוז. יועצת, מלמדת ומלווה משפחות לאכילה מחזקת. לעמוד הפייסבוק של ערין.
איך לא לקנות כל דבר שמנסים למכור לנו
דברים שאסור לומר להורים לילדים עם צרכים מיוחדים
