מגפת הקורונה העניקה להורים הזדמנות לשאול, להתעניין ולבדוק לעומק האם לילדיהם טוב במוסד החינוכי בו הם לומדים – ואולי אפילו להחליט לחשב מסלול מחדש
תקופת הקורונה הביאה להרבה שינויים, אשר באים לידי ביטוי בעבודה, בהרגלי הצריכה, בצורות הבילוי, במפגשים המשפחתיים ואפילו במקום המגורים. וכמובן שגם מסגרת הלימודים של הילדים השתנתה מאוד. כבר כמעט שנה שהלימודים כמו שהכרנו אותם לא קיימים, ואת ההשפעות שיש לכך על ההתפתחות הפיזית, הרגשית והחברתית של הילדים שלנו אנחנו נלמד רק בעוד מספר שנים.
רבות מדובר על מערכת החינוך בתקופה הזו – קפסולות, שיעורים בזום, הקושי לנהל סדר יום של לימודים בבית, חוסר ריכוז ורצון, ריחוק מהחברים, קטיעה של אירועים חברתיים, מחסור בקשר רציף ואישי עם המורים והרשימה עוד ארוכה. עם זאת, זו תקופה בה הילדים נמצאים יותר בבית בחיק המשפחה, מה שמאפשר להורים לצפות בהם, לשאול, להתעניין ולבדוק לעומק האם טוב להם במוסד החינוכי בו הם לומדים, והאם הוא טוב עבורם.
כמובן שזוהי שאלה מאוד רחבה, ועל מנת לענות עליה צריך לחלק אותה להרבה שאלות קטנות, שחלקן מופנות אלינו, ההורים, וחלקן אל ילדנו המתבגרים:
האם המורים והמחנכים בבית הספר מצליחים באמת לראות את הילד שלכם?
התשובה לשאלה זו חבויה ביכולת של המורים לייצר קשר אישי עם הילד ולדעת מה קורה בחייו. להכיר אותו כך שידעו מה החוזקות והחולשות שלו, שלא נמדדות בציונים. שיכירו את תחומי העניין שלו, או מה המקצוע שהוא הכי אוהב ללמוד. נסו להבין עד כמה אנשי הצוות החינוכי מעורבים במה שקורה בשדה החברתי של הילד, והכי חשוב – האם הם מצליחים להיות דמויות חינוכיות משמעותיות שהילד שואל לעצתם, מעריך אותם ותופס אותם כדמויות משמעותיות בחייו.
האם התכנים שהילד לומד בבית הספר מעניקים לילד ידע, כלים ומיומנויות משמעותיות למציאות בה אנו חיים?
שאלה זו ממקדת את החשיבה על מה שחשוב לנו שהילד ילמד בבית הספר ומה התוצאות של למידה זו: האם אנחנו רוצים שהילד שלנו יגדל עם יכולת לחשיבה ביקורתית, חקר, גילוי וסקרנות? או שבעיקר חשובים לנו הציונים ושינון החומר לטובת הצלחה במבחנים ובגרויות? או אולי בכלל חשוב לנו שלילד יהיה קשר וחיבור לחברה ושהמקום בו הוא לומד יקנה לו ערכים חשובים הניתנים ליישום בחיי היומיום?
האם בית הספר של הילד הוא מרחב חברתי בטוח פיזי ורגשי?
המרחב החברתי של הילד זה הדבר החשוב ביותר במוסד החינוכי, כיוון שאם הילד מצליח להביע את עצמו, לקיים מערכות יחסים חברתיות משמעותיות ולהרגיש שייך – רק אז הוא יהיה באמת פנוי ללמידה. חשוב לבדוק מי החברים של הילד, מה מקומו במארג החברתי ולוודא שנעשות בבית הספר פעולות מכוונות ליצירת קשרים חברתיים ועידוד מעורבות חברתית.
היום נוצרה בחברה מודעות לכך שציונים גבוהים וקבלת תעודת בגרות הם לא המטרה החשובה ביותר שבית הספר צריך לשאוף אליה. בעקבות ההבנה הזו נפתחו מוסדות חינוך מגוונים הפועלים בגישות שונות ויוצרים מבחר ואפשרויות שלא היו בעבר. אם הילד שלכם נמצא במקום בו הוא מקבל את הדברים המפורטים מעלה, אז הוא הרוויח בגדול מוסד שלא רק מלמד אותו איך להגיע לציונים גבוהים ולצלוח מבחנים, אלא מחנך אותו לערכים ומיומנויות חיים נדרשות, דואג לרווחתו הרגשית ופועל להפיכתו למבוגר ערכי. אם אתם לא בטוחים, או שעל חלק מהשאלות שעלו פה התשובה היתה שלילית, אני מציע לנהל שיחה כנה ואמתית עם הילד, להבין בדיוק מה חסר לו ולשקול אפשרויות אחרות. אסור להתפשר על החינוך של הילדים – ועכשיו זה הזמן הרלוונטי לעשות את השינוי.
הכותב הוא מנהל משותף בתיכון החברתי תל אביב.
