כאם לילד מיוחד, חן קרופניק מתמודדת עם חקירות והערות של זרים כמעט מדי יום. עכשיו היא החליטה שהגיע הזמן להראות גם את הצד שלה, ולהבהיר אחת ולתמיד מה מותר ומה אסור לשאול הורים מיוחדים
להיות אמא (או אבא) זה מספיק קשה גם ככה, אבל כשמודבר בהורות לילד מיוחד זה קשה פי שבע לפחות. הורות מיוחדת רצופה במכשולים, קשיים, רגשות אשמה ולחצים. ואז, כקינוח, מגיעים אנשים מסביב ושואלים ומעירים, לפעמים מתוך בורות וחוסר תשומת לב, לפעמים מתוך אי הבנה או תמימות ולפעמים מהרצון האמיתי לדעת. כך או כך כדאי לדעת שישנה דרך לשאול, שלא תמיד זה הזמן המתאים להעיר ושיש דברים שפשוט צריך להפסיק לשאול או להעיר לגביהם.
הנה מספר דוגמאות:
מה יש לו?
שאלה שחוזרת על עצמה בכל פעם שרואים את הילד מתנהג קצת שונה, או שלא ברור בדיוק מה הקושי אבל ברור שיש קושי. אם הילד בדיוק עכשיו באמצע תקרית – זה לא הזמן לשאול. אם לא ברור לכם מה יש לו אבל זה לא רלוונטי וזה נטו סקרנות – זה לא לעניין לשאול. אם מה “שיש לו” לא פוגע, מפריע, משליך עליכם ועל הסביבה – זה לא עניין שלכם, אלא אם כן אתם מספיק קרובים לאמא והיא משתפת ומדברת, אז תוכלו לשאול אותה במה הוא מאובחן ומה הקושי שלו.
מסכן!
יכול להיות שבמבט ראשון אותו ילד על כיסא גלגלים שלא הולך בכוחות עצמו נראה לכם מסכן. או אותה ילדה כבדת שמיעה שנעזרת במכשיר מיוחד היא מסכנה בעיניכם. אבל מי החליט שהם מסכנים? מי אמר שהם סובלים? אולי הם מאושרים? (סביר להניח שכן). ילדים מיוחדים חווים קשיים שילדים אחרים לא יכירו לעולם (וטוב שכך) והם גם הופכים להיות חזקים יותר ויכולים להתמודד עם הרבה יותר. הם לא רואים את המוגבלות או את הקושי שלהם כמסכנות והם יראו את עצמם כמסכנים רק אם אתם תמשיכו להסתכל עליהם ככה, או רק אם יתחילו לרחם על עצמם.
שיהיה בריא!
נכות פיזית, קושי רגשי וצרכים מיוחדים רבים נוספים לא הופכים ילד לחולה. זה גם לא מצב רפואי שמחלימים ממנו אלא לרוב מצב נתון שיכול להשתפר, יכול להתדרדר וגם יכול להישאר כמו שהוא. אותם ילדים הם בריאים לרוב. אמנם “שיהיה בריא” זו תגובה אוטומטית, אבל זו גם תגובה פוגעת שגורמת בעיקר לילד לחשוב שהוא חולה, מדבק, אפילו מצורע – אחרת למה מאחלים לו בריאות? הם לא חולים – הם עם צרכים מיוחדים, נוספים. אתם יכולים לאחל “רק בריאות” ורצוי שתוסיפו לזה עוד ברכה ולא תתרכזו רק בפן הזה.
הוא אוטיסט?
כמעט בכל פעם שאמא אומרת שיש לה ילד מיוחד או ילד עם צרכים מיוחדים, שואלים אותה אם הוא אוטיסט או שהוא על הרצף. לא ברור איך זה קרה שזה האבחון שהכי מזוהה עם צרכים מיוחדים – אבל יש עוד! לא כל ילד שמאובחן במשהו הוא על הרצף. אפשר לשאול בעדינות ובנימוס במה הוא מאובחן ומה הקושי שלו, ואם זה לא רלוונטי לשיחה או אליכם – ותרו גם על השאלה הזו. אם האמא (או האבא) תרצה – היא תשתף.
זה יעבור?
כשאתם שואלים אם מצב כלשהו יעבור אתם גורמים לילד וגם לאמא שלו להרגיש שהם תקועים במקום לא בסדר. שהמצב שהוא נמצא בו עכשיו הוא נוראי ושהדבר הכי טוב שיכול לקרות זה שזה יעבור. יכול להיות שזה לא המצב האידיאלי, אבל זה המצב. יכול להיות שהוא יעבור ויכול להיות שלא. השאלה שלכם בטוח לא תקדם את זה.
אז רגע לפני שאתם שואלים או מגיבים – תחשבו.
הכותבת היא מקדמת שילוב של ילדים עם צרכים מיוחדים בקהילה. לעמוד הפייסבוק
גירושים בימי קורונה: הקשיים עימם מתמודדים ילדים להורים גרושים
