הזמן שבמהלכו אנחנו מלווים את בני הנוער בנהיגות הראשונות שלהם יכול לעבור בהרבה מתח ועצבים, או בשיחות נעימות ואינטימיות, שיאפשרו להכיר את האדם שהילד שלנו גדל להיות, רגע לפני שהוא עוזב את הקן
אמא: “שים לב, מתקרב רכב מימין!”
מתבגר: “אני ראיתי אותו. את לא צריכה להעיר לי!”
אמא: ” אני לא מעירה לך. זה חלק מהתפקיד שלי כאימא וכהורה מלווה”
מתבגר: “אז למה את כועסת כשאת אומרת את הדברים?”
אמא: “אני נוהגת כבר 30 שנה. קצת קשה לי המקום הזה. הוא מגיע עם אחריות רבה”.
מתבגר: “נסי להבין גם את המקום שלי…”
השנים בהן המתבגרים שלנו בני 16 עד 18 רצופות במדרגות קפיצה בחייהם, במהלכן הם ואנחנו עוברים את השלבים של תעודת זהות, טופס ירוק, תיאוריה, צו ראשון ושני, מיונים וסיווגים, בגרויות, חגיגות 18, אלכוהול, שיעורי נהיגה והנה – הילד אוטוטו מקבל חותמת שהוא גבר עצמאי בשטח. רק עוד משוכה אחת לעבור לפני שהוא מנתק את חבל הטבור מאיתנו, ההורים: לעבור טסט ולקבל רישיון נהיגה.
המצב בו ישובים זה לצד זה ברכב מתבגר והורה מלווה הוא לא פשוט. הוא בטוח בעצמו, חדור התלהבות לשבת במקום הנהג, לשלוט בהגה ובמכונה המחוברת אליה על כל המשתמע מכך. לצידו הורה שלא ראה אותו נוהג קודם מעולם על רכב ממונע, פרט אולי לרכב חשמלי לילדים, מלא בספקות באשר לכישורים שרכש, לניסיון שצבר על הכביש, מודאג לחייו של אותו נהג צעיר, אולי אף לחייו שלו וכן, גם לשלמות הרכב בו הוא נוהג. ישנם בתים שעבורם זו משימה כמעט בלתי אפשרית. נסו להיזכר בימים שאתם הייתם נהגים חדשים על הכביש וביקשתם את הרכב של אבא לסיבוב עם החבר’ה או החברה.
תקופת הגיל הזאת מאתגרת עבורם בהיותם מתבגרים ועבורנו בהיותנו הורים למתבגרים מתבגרים בעצמנו (באמצע החיים). הם מבקשים להעביר לידיהם חלק מהשליטה ואילו אנו מתקשים לשחרר. הם דוחקים בנו לזרז תהליכים ואילו אנו מעדיפים למצות הליכים. זמן הליווי לנהג צעיר עומד על 50 שעות לפחות. תקופת זמן לא מבוטלת כלל וכלל. וכשהיחסים בבית מתוחים ממילא, משימת “ההורה המלווה” מאתגרת פי כמה, אבל אולי אפשר לעשות מהלימון לימונדה. כלומר, אפשר למנף את ההזדמנות ואת הזמן שבו אתם יושבים יחד ברכב לטובת הידוק היחסים בינכם.
זמן איכות: איך עושים את זה?
1. תיאום ציפיות – ערכו שיחה מקדימה בבית, הרבה לפני שאתם מתיישבים זה לצד זה ברכב. שוחחו על החששות והדרישות שלכם, על הציפיות זה מזה, פתחו יומנים ותאמו זמנים נוחים לשניכם לנסיעה משותפת. החליטו על האופן בו אתם פונים זה לזה ואמרו כל דבר שעליו להיאמר בסביבה בטוחה, כלומר מחוץ לרכב. כדאי לחזור ולנהל שיחה שכזאת גם בפעמים הבאות שתיסעו יחד.
2. שיתוף – שתפו את הנהג החדש בחוויות מצחיקות ו/או דומות שאתם עברתם בצעירותכם כדי לנרמל לו את תחושותיו וכדי ליצור רגעי חיבור בינכם.
3. התייעצות – ברגעים של דילמה, הוכיחו לנהג החדש שאתם סומכים על הידע שצבר ועל שיקול דעתו. עצרו בצד אם מתבקש ואפשרו לו לחשוב בסביבה רגועה על מנת להגיע להחלטה בכוחות עצמו.
4. עידוד – ציינו לעצמכם ובעיקר בפני הנהג הצעיר את המקומות שהצליח ועשה נכון. הנהג הצעיר מגיע לרכב חסר ניסיון ובדרך כלל גם חסר ביטחון ועידוד עשוי לחזק אותו, במיוחד ברגעים בהם לא כל כך צלח.
5. להעביר מסרים בעדינות – כשאנו רוצים להעביר לנהג החדש מסר פחות נעים ובכל זאת לשמר את היחסים עמו, ניתן לומר את הדברים בשלב מאוחר יותר ובסביבה רגועה, ואם מוכרחים לומר מיד – להשתמש במסר “אני”, לדוגמה: “כשאנו מתקרבים לצומת במהירות, אני חוששת שמא רכב אחר עלול להיכנס בו זמנית לצומת. אני מציעה לך להיזהר יותר בפעם הבאה ולהיכנס לצומת ריק מרכבים אחרים”.
זכרו, זו אחת החוויות המשמעותיות שלנו להידוק הקשר עם המתבגר שלנו לפני שהוא פורש כנפים ועף מהקן. זו הזדמנות פז להיכרות עמוקה יותר עם האדם שהפך להיות רגע לפני שהוא מתגייס לצבא ויוצא לחיים עצמאיים. התגובה שלנו היא האירוע שלו ולכן במטרה לשמר את היחסים ואולי אף להדק אותם, כדאי – כמאמר הביטוי – “לטבול את ראשו של חץ האמת בדבש”.
הכותבת היא יועצת זוגית ומשפחתית. מנהלת עמוד הפייסבוק “הורות פלוס”. לאתר של מיטל.
