fbpx

אמא מתאמנת: היכרות

אמא מתאמנת: היכרות
הייתם מאמינים? רק על פי אופן טריקת דלת הבית, בעת שאני צפונה בחדר העבודה, אני יכולה להסיק באופן מוחלט מי מבני המשפחה מצטרף אלינו (מבלי שהשמיע מילה).
כשדלת הבית נסגרת בלאט ושני עברי המנעול מחליקים ברוגע זה לקראת זה, ברור לי שבעלי שב הביתה. הכניסה שלו תהיה תמיד רגועה ולא תראה ולו ברמז קל על שעבר עליו במהלך היום – גם אם “הוציאו אותו מכליו”.
מנגד, ובקיצוניות מובהקת, טריקת דלת חזקה שיכולה לזעזע את אמות הסיפים מלמדת אותי שתוך שניות קצרות יחצה את זווית עיניי הצעיר מבני המשפחה, בעודו חומק לחדרו בחופזה ושומט אבריו על הכורסה שמול המחשב. ניחשתם נכון, מדובר בנסיך (כך אני מכנה אותו מינקות), והוא אינו מסתפק בכיסא. למעלה ממחצית זמנו הפנוי הוא שקוע, תרתי משמע, בכורסה שמול הצג כמנותק מהסביבה.
כניסתה של בכורתי הביתה תהיה רגועה וסלחנית יותר, אך תלווה בשקשוק מפתחות ובאנחת רווחה שאינה משתמעת לשני פנים. “אוףףףףף” גדול ישתרר בחלל הבית.
נעים להכיר: אני בת 53, אמא לשני בוגרים מקסימים שחצו את  גיל 20 ומקיימים איתי ועם בעלי (לו אני נשואה כבר 27 שנה –  מעל מחצית חיי) תא משפחתי רווי אתגרים והתנסויות.
בשנים האחרונות אני מאמנת אישית מוסמכת מטעם לשכת המאמנים ומתרגלת בקורס הכשרת מאמנים במכון גומא. ברור לי מעל לכל ספק, שלעולם האימון חברתי כבר שנים רבות טרם הוסמכתי בו, וכי מי שסללו את דרכי לשם היו שני ילדיי. מרגע הצטרפותם למשפחה (בהפרש של שלוש וחצי שנים, בת ובן בהתאמה), הפכתי בה בעת למאמנת ומתאמנת.
ניסיוני המקצועי מורכב מעוד “כובע”: 25 שנות ניסיון בחינוך והוראה בחטיבת הביניים, שממנה פרשתי לפני שנים אחדות מתוך רצון לצמוח לקריירה שנייה ובשאיפה לממש את ערך החופש הלכה למעשה.
מאז שחברתי אל עולם האימון, אני משלבת בו את ניסיון עבודתי העשיר עם בני נוער ומשפחותיהם, את  עולם הכתיבה ואת כישוריי בתחום הבישול היצירתי והאפייה.
ההתמחות שלי היא באימון אישי להחלפת קריירה ובאימון אישי להתמודדות עם חוויות בלתי צפויות (משברים), ובמקביל אני עוסקת בכתיבה אישית ובישול יצירתי כמקדמי תהליך צמיחה. כמו כן אני מאמנת בהתנדבות נשים מסורבות גט, בחסות עמותת יד לאישה ומכון גומא.
התא המשפחתי מהווה בעיניי מודל סובייקטיבי – סוג של מקרוקוסמוס שהוא חממה אימונית בלתי נדלית. מתוך החממה הפרטית הזו אשתף אתכם ברשומות הבאות של הבלוג  בדילמות, באירועים, בשמחות ובכאבים שהיו או עדיין מהווים מנת חלקנו ב”יחד” המופלא הזה. במסגרת הבלוג, אשלב סוגיות מתוך התא המשפחתי המתבגר, תוך הצגתם ממקום אישי, אימהי, אימוני ואולי גם מורתי (החלק שפרש אצלי לפנסיה…)
אשמח לשמוע מכם תגובות, הערות או חוויות אישיות, בתגובות לבלוג או באימייל האישי [email protected]
לפוסט הבא של ריקי: בלוז לחופש הגדול

עוד בנושא

אין פוסטים נוספים בנושא זה
commentIcon

7 תגובות

  1. ברכות למאמנת הכותבת. בהצלחה בכתיבה בהמשך.
    מפרגן מהצפון הלא רחוק
    שאול

  2. ….תמיד אפשר ללמוד מניסיונם של אחרים. מעריכה מאוד את יכולתך לשתף ולהתחלק.
    מצפה להמשך בכיליון עיניים…go rickie!!!

  3. תודה למברכים.
    הרשומה הבאה תזכיר לנו בכאב ובחיוך את נפלאות החופש הגדול…
    להתראות.
    ריקי ברוך.

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.