מור קדר, יועצת בתחום מיניות בני נוער, עוזרת למתבגרים לעשות סדר בין הלחצים החברתיים והמסרים המיניים שבחוץ, לבין הרצונות הפנימיים והגבולות האישיים
גיל ההתבגרות הוא גיל מאתגר. כל כך הרבה קורה מסביב ובפנים, שינויים פיזיים ורגשיים, מערבולת של הורמונים. מין גיל מוזר כזה, בו הופכים מילדים למבוגרים והמעבר יכול להיות מבלבל, בעיקר כשמגיעים לנושא של יחסים מיניים. הרבה מהמתבגרים לא יודעים מה בדיוק הם מרגישים, מה הם רוצים, מה מותר ומה אסור, מה כדאי ומה יכול לחכות, אם זה תקין או לא. מצד אחד מעוניינים ביחסים מיניים, מצד לא תמיד יודעים מה נכון כרגע, איך להחליט על הגבולות. ושלא תטעו – לא מדובר רק בנערות שלא בטוחות אם כן לקיים יחסים או לא, אלא גם נערים עלולים להיות תחת לחץ חברתי והשפעות חיצוניות שדוחקים בהם להתקדם מעבר למה שהיו רוצים מבחינה מינית, או לבצע דברים בלי שהם באמת מוכנים אליהם ורוצים בהם. אז איך יודעים מתי לעצור, מתי להמשיך ומתי ואיך לשים גבולות ברורים?
תיאום ציפיות והדדיות:
אם יש שני דברים עיקריים שצריכים להנחות כל נער וכל נערה ביחסים מיניים (ולא מדובר רק ביחסי מין מלאים, אלא בכל מגע מיני ביניהם) זה תיאום ציפיות והדדיות. חשוב לבצע שיחה לפני שבכלל מגיעים למצב אינטימי וגם לאחר מכן, על הרצונות והרגשות של כל צד: מה כל אחד מרגיש, מה הוא היה רוצה, למה הוא מצפה ולאן היה מוכן להגיע נכון לעכשיו. כך יכולים להימנע מצבים בהם צד אחד להוט להתקדם והצד השני מרגיש שזה מהר מדי והוא עוד לא מוכן. תיאום ציפיות מבהיר לשני הצדדים מה כל אחד חושב ומרגיש, ומוביל אותם לנהוג בעדינות, ברגישות ובהתחשבות בצד השני – דבר שהוא מאוד חשוב ביחסים בכלל ולא רק ביחסי מין.
קורה ויש זוגות בהם אחד מבני הזוג מנוסה יותר, דבר שיכול לגרום לצד ה”לא מנוסה” להרגיש מבוכה, או אפילו לדחוק בו למהר. ברגע שמדובר במגע מיני בין בני זוג – זה לא משנה מה היה קודם, או מי היה קודם. זה הזמן ללמוד אחד את השני, להכיר אחד את השני בכל הרבדים. מה שהיה נעים לאחת לא בטוח יהיה נעים לאחרת, ומה שאחד עשה בצורה מסוימת, השני יעשה אחרת לגמרי. נכון, ניסיון יכול לעזור ולהפיג את המתח, אבל זכרו שמדובר פה במפגש ראשון בין שניכם ואתם חדשים זה לזו, ואל תחשבו על בני זוג קודמים ומה היה איתם.
חשוב שתזכרו שגם תוך כדי אפשר לעצור – זה שהתחלתם לא מחייב אתכם להמשיך אם לא נעים לכם. דברו, הסבירו, שתפו מה נעים יותר ומה נעים פחות. אם תתביישו לא תתקדמו ולא תוכלו להבהיר לצד השני מה כן לעשות ומה לא. שתפו ברגשות: מבוכה, בושה, סקרנות. יחסי מין הם פעולה הדדית, כך ששניכם צריכים להפיק ממנה הנאה ולהתרגש, אחרת היא באמת לא שווה דבר. אם משהו לא נעים לכם, אפילו הדבר הכי קטן שבקטנים – אתם יכולים לעצור בכל שלב. אין “לא נעים לי”, או “מה הוא יחשוב”, או “היא תגיד לחברות שלה”, זה לא רלוונטי להרגשה שלכם ולאי נעימות שלכם. לא נעים – עוצרים. ולא משנה באיזה שלב אתם!
הבנים לא חייבים להוביל:
למרות שאנחנו כבר כמעט בשנת 2021, עדיין לא הפנמנו לגמרי את העובדה שבנים לא צריכים לקחת את כל האחריות על יחסי מין וגם לא להיות המובילים. ולא רק זה – הם גם יכולים להיות אלה שלא רוצים לקיים יחסים או להגיד לא. כן, גם בנים יכולים וצריכים להציב גבולות!
בין אם מדובר בפגישה חד פעמית, ובעיקר אם מדובר בזוגיות, חשוב מאוד שתהיו כנים ופתוחים ולא תפילו את האחריות להוביל וליזום על הצד השני. כל צד צריך להרגיש חופשי במיניות שלו, ברגשות וברצונות שלנו, להיות בטוח בגוף שלו ובמקום בו הוא נמצא. אם אחד מבני הזוג, בת או בן, מרגיש שזה לא נכון – אין פה התלבטות. התשובה היא חד משמעית – לא. וזה בסדר לעצור. זה לא הופך אותך ל”טיזרית” או אותך ל”אימפוטנט”, או כל מילה אחרת שייחסו לכאלה שהחליטו בסוף שהם לא מוכנים לשכב. זה הופך אתכם למודעים לעצמכם ולגבולות שלכם אז אל תתביישו, תהיו גאים.
לדבר לדבר לדבר:
חשוב שתדברו על הכל בפתיחות. אם תדברו על החששות, הרצונות והציפיות – תרגישו הרבה יותר קרובים, והיחסים ביניכם יהיו יותר נעימים ובטוחים. כשמפלס הלחץ יורד ויודעים שיש מישהו שדואג לכם ומקשיב, אז הגוף משוחרר יותר ואפשר ליהנות מהמצב הרבה הרבה יותר. זכרו לשאול זה את זו: “נעים לך?”, “להמשיך?”, “איפה היית רוצה שאגע בך?” וגם להרגיש חופשי לומר “לא נעים לי ככה”, או “בבקשה תעשה/תעשי את זה לאט יותר” ו”בבקשה אל תשימ/י את היד שם”.
הפתיחות, תיאום הציפיות, ההדדיות והקבלה, הם אלה שיאפשרו לכם לקיים יחסי מין מלאים בצורה בריאה ונעימה וליהנות מהם הרבה יותר. ויחסי מין, בסופו של דבר ובעיקר בפעמים הראשונות, צריכים להיות חוויה מרגשת וחיובית. אל תוותרו על זה.
הכותבת היא עובדת סוציאלית, יועצת זוגית ומשפחתית ויועצת בתחום המיניות עם בני נוער. כותבת הספר ‘על הפעם הראשונה’
