תקופת הבגרויות, במיוחד על רקע משבר הקורונה, מעלה את מדד הלחץ בבית. אבל דווקא מתוך הקושי, אפשר למצוא את הדרך לגשר על הפערים ולהתקרב
כמו בכל שנה בתקופה הזו, לומדים הילדים למתכונות ובגרויות. למרות הקורונה, ישנם שיעורים מקוונים, מטלות לימודיות רבות, וחומר שצריך להספיק לקראת הבגרויות. מה שבכל זאת השתנה זה המצב המשפחתי, שבמסגרתו כולם נמצאים בבית ביחד כל הזמן. מצב זה מגביר חיכוכים בין ההורים למתבגרים על רקע ההתנהלות עם הלימודים. כמו כן, בהיעדר מסגרת, ישנה תחושת חופש שמבלבלת חלק מהמתבגרים לגבי הצורך לגייס כוחות כדי ללמוד, ולהישאר חלק מהמסגרת הלימודית.
על רקע החיכוכים על הלימודים, באות לידי ביטוי כמה סוגיות מרכזיות ביחסי הורים – מתבגרים:
נושאים של תלות ועצמאות
מבחינת התפתחותית מתבגרים מצויים על התפר שבין להיות ילדים התלויים בהוריהם, נעזרים בהם וזקוקים להם כמשענת, לבין להיות בוגרים ועצמאים. מבחינה רגשית יש בתוכם הזדקקות לכך שיטפלו בהם, ומצד שני צורך לעשות דברים לבד ולהחליט. הקונפליקט הזה הוא מאפיין שמשפיע על היחסים בכללותם, וגם על נושא הלימודים. מתבגרים זקוקים לכך שההורים יראו אותם, יהיו נוכחים, ילוו אותם בצעדיהם הראשונים בעולם הבוגרים. מצד שני יש להם לרוב גבולות ברורים מבחינת עד כמה הם מסכימים שיתערבו בענייניהם. אם הם מרגישים שמבקרים אותם ומנסים לנהל אותם – הם יכולים להגיב לכך בכעס וחוסר שיתוף פעולה.
כהורים, חשוב שנבין את הקונפליקט שעימו מתמודדים המתבגרים שלנו ובנושא הלימודי – ניתן להם את התמיכה, וההקשבה, בלי לנסות להכתיב להם מה, איך ומתי ללמוד. לדוגמה: מומלץ להתעניין מה קשה להם בלימודים, להציע עזרה, לעודד כשהם מיואשים ולייעץ כשהם מבקשים זאת. לצד זאת, מומלץ להימנע מביקורת, עונשים או סנקציות ומניהול הזמן של המתבגרים כשהם לא מזמינים אותנו לעשות זאת. כשההורה הופך בחוויה של המתבגר לדמות רודפנית וביקורתית בנושא הלימודי, הוא יפסיק לשתף את ההורה מתוך כעס עליו ומתוך תחושה שלא יקבל ממנו את התמיכה שהוא צריך. תפקידו של ההורה לתמוך ולספק מסגרת והזדמנות ללמידה. למידה לא יכולה להיעשות בכפייה או מתוך המוטיבציה של ההורה, וצריכה להתבסס על מוטיבציה פנימית של המתבגר. ההורה צריך לראות לנגד עיניו את היחסים עם המתבגר כדבר שעומד בראש סדר העדיפויות, ולדעת שהבגרויות חשובות, אך זה לא סוף העולם אם המתבגר לא עושה את המיטב כעת. ישנם מתבגרים שמבשילים למאמץ הלימודי הזה רק מאוחר יותר, מתוך התכווננות שלהם לתחום לימודי מסוים או לתעסוקה מסוימת, ותמיד ניתן לתקן ולהשלים את מה שלא נעשה כעת.
פערים בין הורים למתבגרים
יש לזכור שמתבגרים לרוב מתנהלים באופן שונה ממבוגרים בנושאים של תיכנון וניהול זמן, דחיינות, לקיחת אחריות וכד’. פעמים רבות תפיסת הזמן שלהם אופיינית לעולם הילדות (למשל, קשה להם לשים לב לזמן שעובר או להיות ממוקדים במשימה) וזה מבלבל, כי כבני נוער ההורים מצפים מהם להיות מאורגנים ואחראים יותר, והם לא תמיד מסוגלים לכך. כהורים חשוב שנהיה מודעים לפערים האלה. אפשר להציע למתבגרים עזרה בהתארגנות ובתכנון, אך ללא ביקורת על דרך ההתנהלות שלהם, ומתוך קבלה של המתבגר והבנת השלב ההתפתחותי שהוא נמצא בו. כך לדוגמה, הורים שדורשים התארגנות מופתית מנער שמתקשה להתארגן ולתכנן, מביעים כעס ואכזבה אל מול קשייו, ומענישים אותו על כך, לא יצליחו לעזור לו להתארגן טוב יותר, ורק יגבירו את הכעסים ההדדיים במרחב של הבית. לעומתם, הורים שיהיו אמפתיים לקושי של הנער לגייס כוחות ללמידה, ולתכנן מראש, ויציעו לו תמיכה ואוזן קשבת, בלי ביקורת או הצבת דרישות, יזכו בכך שהנער ישתמש בהם לייעוץ ותמיכה מתוך אמון וקשר קרוב. ההורים בדוגמה השנייה יוכלו לעזור לו יותר בקלות עם קשיי ההתארגנות שלו.
השלכות של ההורים על הילד
לעיתים קרובות אנו משליכים על ילדינו רצונות, תסכולים וחלומות שלנו שאינם קשורים לילדים, אלא אלינו. כך, ישנם הורים שלא ניתנה להם הזדמנות בצעירותם ללמוד ולהגשים את עצמם ולכן לא יכולים לשאת את העובדה שלילדיהם ישנה הזדמנות ללמוד ולהתפתח, והם בוחרים שלא לעשות זאת. או למשל, הורים שבחרו מסלול מקצועי שהתברר כלא נכון עבורם, ורוצים למנוע מילדיהם לבחור לא נכון. חשוב כהורים שנעשה הפרדה בין מה שטוב ונכון עבור הילדים ועונה על הצרכים שלהם, לבין מה שקשור לעולמינו הפנימי וצובע את הציפיות שלנו מהילדים. אם לא נעשה הפרדה כזאת, לא נוכל לראות את הצרכים הרגשיים האמיתיים של הילדים שלנו, ולפגוש אותם באופן קשוב ומדויק.
השלכת התסכולים על ההורים
זכרו שבגיל ההתבגרות יש לילדינו הרבה תסכולים הקשורים לעולם החברתי, ללימודים, לדימוי העצמי ועוד. זה גיל עם הרבה התמודדויות רגשיות מורכבות, ועם פיזיולוגיה הורמונלית שרק מוסיפה על סערת הרגשות. לא פעם ישליכו הילדים עלינו, ההורים, תסכולים שאינם קשורים אלינו, ויבטאו זעם כלפינו, גם כשהטריגר האמיתי אינו משהו שאמרנו או עשינו. כשזה המצב, חשוב להציב גבול כשהמתבגר מתייחס אלינו בזלזול, מרים את קולו או מתבטא באופן לא הולם. אך גם להכיל את התסכול והזעם שלו, ולא להשיב לו באותה מטבע על ידי התפרצות, ענישה, או התייחסות מעליבה. אפשר לסגל פסק זמן שבו מתרחקים לזמן מה, ולהיות זמינים לשיח כשהרוחות נרגעות.
למעשה, החיכוכים בנוגע ללימודים מביאים לידי ביטוי נושאים הקשורים במאפייני גיל ההתבגרות, בקונפליקטים שחווים המתבגרים שלנו, ובאופן שבו אנו, כהורים, פוגשים את הסערה הרגשית של המתבגרים. דרך הנושא הלימודי ניתן לחשוב על נושאים הוריים וחינוכיים רחבים יותר, ועל אופן ההתמקמות הנכון ביותר עבורנו מול המתבגרים שלנו.
הכותבת היא פסיכולוגית קלינית ומנהלת מרכז גרתי לטיפול רגשי בילדים ונוער. לאתר של אסנת גרתי
