איך מוצאים את האיזון בין הצורך להגן על הילדים לבין הרצון להעניק להם הזדמנות להתנסות בחיים בעצמם?
לאפשר לילדינו לצאת אל העולם ולהיות אוטונומיים, הפועלים מתוך תחושת מסוגלות עצמית ותחושת בטחון, זו משימה לא פשוטה ואף מאתגרת לנו, ההורים. מצד אחד קיים בנו הרצון לשחרר ולאפשר זאת, ומצד שני ישנן חששות לא מעטות. אנו רוצים לדעת שטוב להם והם מסתדרים, אך עלינו לזכור להיות מעורבים ולא מתערבים.
פעמים רבות יש לנו ציפיות מילדינו שיפעלו כך או ינהגו בדרך אחרת, והם בשלהם – יש להם את הטון שלהם והדרך שלהם לפעול. עם זאת, לילדינו באשר הם, בין אם הם עדיין בבית הספר היסודי ובין אם הם מתבגרים, עדיין קיים הצורך שהוריהם יהיו שם לצידם. אם כך, עולה השאלה באיזו מידה ובאיזה אופן?
עלינו, כהורים, מוטלת האחריות לייצר קרקע בטוחה ופוריה עבור ילדינו, קרקע שתאפשר להם לשוחח איתנו, לשתף אותנו ולייצר תקשורת פתוחה, ויחד עם זאת גם להתרחק ולהתכנס בשעת הצורך. נכון שבסיס לתקשורת איתנה הוא תהליך שנבנה כבר מהילדות, אך גם אם הוא לא נוצר עוד קודם, מוטלת עלינו כהורים האחריות ללמוד כיצד לייצר זאת.
הצורך להניח לילדינו לגדול וללכת בעקבות חלומותיהם הוא חשוב מאוד, אך לא פחות חשובה אותה יכולת להיות נוכחים, להדריך ולשקף. הם זקוקים לכך גם אם הם “בועטים” ומתנגדים להדרכה זו. מי מאתנו לא מכיר את מאבקי הכוח והמלחמות הקטנות של חיי היומים? אך גם את “המלחמות” כדאי לבחור – על מה כדאי להתווכח ועל מה לא. תאמינו או לא – הטון קובע, האנרגיה, הדרך בה אנו מנגישים להם את האכפתיות שלנו ואת הרצון בטובתם ומכבדים את רצונם לגדול ולהתרחק. המשימה הזו לא פשוטה כלל וכלל והיא דורשת עבודה פנימית שלנו ההורים לדעת מתי “למשוך בחבל ומתי לשחרר”, כיצד לכבד את הרצונות של ילדינו ויחד עם זאת כיצד לייצר גבולות מתוך אסרטיביות מבלי לחשוש.
בחזרה לסמכות ההורית
ילדינו חכמים מאוד, הם סנסורים לא קטנים והם מרגישים כשאנו בספקות ולא בטוחים בדרך שלנו, ולכן הם ינסו לחצות את הקווים כל הזמן. לכן נדרשת מאיתנו עבודה על אסרטיביות הורית וויתור על ציפיות ופנטזיות עבור ילדינו. אך עוד יותר מכך נדרשת מאיתנו הנחלת ערכים, דרך ארץ ותקשורת פתוחה, המאפשרת לכל צד לבטא את עצמו באופן המיטבי ביותר. חשוב לזכור: לא תמיד נוכל לענות על כל צורכיהם של ילדינו ולא תמיד צריך, אך אם ניצור בסיס איתן של תקשורת פתוחה, המאפשרת לילדינו לבטא את עצמם, הם ידעו לפנות אלינו גם כשלא נהיה ממש לידם.
הסמכות ההורית בשנים האחרונות נשחקה ולנו יש יכולת לחזור ולייצר אותה, כל אחד בדלת אמותיו. זה מתחיל בנו ההורים, ביכולת שלנו לשמש להם דוגמה, להקשיב להם ולהיות נוכחים, ויחד עם זאת לשקף לילדינו שגם לנו ההורים יש “חיים” שהם מעבר להורות, יש לנו תחביבים, עיסוקים, חברים. ואנו תמיד נהיה לצידם אך לא כל הזמן לידם.
הכותבת בעלת משרד הייעוץ וההדרכה MYJUMP מנחת קבוצות, בעלת תואר שני בחינוך, מטפלת מוסמכת בטכניקת NLP ודמיון מודרך, מחברת הספר “נשים ואוכל”. לאתר
