מגע, חיזוקים חיוביים ודוגמה אישית: כמה כללים שיעזרו לכם להגיע להורות מיטבית לילדים עם הפרעות קשב – וגם בלי
הורות בכלל, והורות לילדים עם הפרעת קשב בפרט, היא משימה מאתגרת במיוחד. היא דורשת גמישות, רגישות, התמדה והרבה אורך רוח. מתוך ניסיון אישי ומקצועי, ליקטתי עשרה עקרונות חשובים ביותר להתמודדות חיובית ומעצימה:
1. שמרו על החוקים – והחוקים ישמרו עליכם. קבעו מבעוד מועד כללים ברורים להתנהגות המצופה מילדכם. כנסו את כל בני המשפחה והעבירו את הכללים בצורה ברורה, וגם את ההשלכות לאי-עמידה בהם. חשוב: גם ההורים זקוקים לכללים, המתורגמים פרקטית ל”עשה ואל תעשה”.
2. תיאום ציפיות מונע אכזבות. הציפיות שלכם צריכות להיות מציאותיות. עליכם להכיר את המגבלות של ילדכם ושלכם ולא להעמיד רף ציפיות בלתי אפשרי. עדיף לעמוד בציפיות נמוכות יותר מאשר לא לעמוד בציפיות גבוהות מדי.
3. בשעת משבר, משתדלים להירגע. אם ילדכם מתנהג באופן שאינו מקובל עליכם, הישארו רגועים – תנו לו הוראה ברורה להפסיק התנהגות זו וספרו לו לאיזו התנהגות אתם מצפים ממנו, למשל: “הפסיקו לריב, שחקו יפה אחד עם השני”. שבחו את ילדכם אם הוא מפסיק. אם הוא לא מפסיק, עליו לשאת בהשלכות (שצריכות להיות ידועות לו מראש).
4. הדגמות ותיווך חוסכים את החיכוך. כשאתם באים ללמד את ילדיכם מיומנות חדשה, ראשית כל הדגימו לו את המיומנות בעצמכם. בנוסף, חלקו את המיומנות לשלבים ודברו על התהליך ועל השינוי שאותה מיומנות תביא. אפשרו לכל בני הבית להתנסות באותה מיומנות, דברו שוב על המיומנות ועל ההתנסות. חזרו על כך כמה פעמים.
5. חיזוקים חיובים הם מתכון מנצח. תנו לילדכם חיזוקים חיוביים כאשר הוא עושה משהו שביקשתם, אפילו הפעוט ביותר. חיזוקים חיוביים גורמים להפנמת ההתנהגות הרצויה (וממילא חיזוקים שליליים הוא כנראה מקבל בשפע). זה חשוב, שכן כישלונות נחווים באופן חזק יותר רגשית מאשר ההצלחות. ילדים יזכרו יותר את המקומות שבהם הם נכשלו, ולכן יש לחזק דווקא את ההצלחות, כדי שאלו לא יישכחו.
6. שעמום הוא האויב. ילדכם אינו יודע ואינו מסוגל להתמודד עם שעמום. על פי רוב הוא גם לא מצליח להעסיק את עצמו – ואז הוא פוצח במסכת הצקות לכם ולשאר בני הבית (“אימא, משעמם לי”). לכן כדאי לגוון את השגרה, לשלב פעילויות בבית ומחוץ לבית, להציע אלטרנטיבות ולאפשר בחירה בין כמה אפשרויות.
7. יחס ועוד יחס. כאשר ילדכם פונה אליכם, השתדלו לתת לו את מרב תשומת הלב. עצרו את עיסוקכם, הפנו אליו מבט והיו איתו. חשוב לקבוע זמני בילוי עם ילדיכם (עם כל אחד מהם בנפרד). הקדישו זמנים אלו לפעילות ששניכם נהנים מהן, והשתיקו גורמים מפריעים כמו טלפון נייד ומסכים למיניהם.
8. מגע הוא צורך. חלק מהילדים זקוקים למגע פיזי יותר מאשר ילדים אחרים. מדובר בצורך חיובי בחיבוקים, התכרבלויות והחזקת ידיים. תנו להם! מגע כזה יוצר חיזוק רגשי ומעניק לילד ביטחון רגשי.
9. השיתוף עוזר. פתחו הרגל של שיח משתף. דברו עם ילדכם על נושאים שמעניינים אותו, ללא קשר למטלות השגרתיות. שתפו אותו גם בחוויות שלכם. במידה ובהתאם ליכולותיו של הילד להכיל זאת, שתפו גם בקשיים שעימם אתם מתמודדים.
10. תנו זמן ומקום גם לעצמכם. כהורה אני יודע שההתמודדות היומיומית מאתגרת וממלאת את כל היום. עם זאת, אתם חייבים לפנות זמן לעצמכם ולזוגיות שלכם כדי למלא את המצברים ולהמשיך הלאה. אמונה, השקעה והתמדה – יביאו לשינוי ולהצלחה.
נכון, לא קלה היא דרכנו, ההתמודדות אינה פשוטה, ובדומה לריצת מרתון, עלינו לחלק את הכוחות ולפעול בעקביות. אך זכרו – אמונה, השקעה והתמדה יביאו לתוצאות הרצויות.
הכותב הוא מומחה לטיפול בהפרעת קשב ולקויות למידה, מחבר הספר “אל תוותרו עליי” – מדריך מעשי להתמודדות עם הפרעת קשב ולקויות למידה
