מבט אחד מהיר על הכיתות הצפופות, התאורה המלאכותית והקירות הריקים מבהיר: עיצוב בתי הספר מקשה על הילדים להתרכז ולהצליח בלימודים
במשך כמה לילות לפני הראשון בספטמבר לא הצלחתי להירדם בגלל ההתרגשות – הבן שלי עולה לכיתה א. התינוק שלי הופך לתלמיד. עד לפני רגע הוא שיחק בחול בגן, במרחבים פתוחים, צורת הישיבה והאנרגיה בגן זרמה, והגננת היתה מכילה ורכה, הרי הם כולם עדיין ילדים קטנים וזקוקים לחיבוק, אהבה והרבה מרחב. אך כשהגענו לבית הספר ביום הראשון ללימודים, אחרי הפסטיבל המרגש של קבלת הפנים לכיתות א’, נכנסתי לכיתה והרגשתי נבוכה, לחוצה ובכלל לא מרוצה.
גודל הכיתה היה ממש קטן לעומת כמות התלמידים, והתלמידים ישבו מסביב לשולחנות כנהוג לכיתה א’, לעיתים עם הגב ללוח ולמורה – איך בדיוק הקטנטנים האלו אמורים לקרוא מהלוח ככה? התאורה בעיקרה ניזונה מפלורסנטים חזקים, הקירות היו לבנים ועירומים, ומראה הכיתה באופן כללי הזכיר לי סצנה מסרטי מתח, בחדרי חקירות משטרתיות כאשר רוצים לייאש את הנחקר. שום דבר מעיצוב הכיתה לו נתן תחושה נעימה, טבעית ותומכת. כיועצת פנג שוואי (אומנות המרחב) הבנתי שיש פה בעיה רצינית שתשפיע על איכות הלימודים, ואפילו על הבריאות של התלמידים.
את כיתה א’ ו ב’ העביר בני בכיתה יחסית מרווחת ומוארת ואת זאת הבנתי רק כשעלה לכיתה ג’, כאשר הוא החליף כיתה. נכנסתי לכיתה בתחילת השנה ושם הבנתי שהבעיה רק הולכת ומתדרדרת – הכיתה היתה קטנה יותר, חנוקה, חשוכה וכל פעם שנכנסתי אליה הרגשתי תחושת מחנק. האנרגיה בכתה נתנה את אותותיה ובני היקר חזר עייף רוב ימות השנה וכל מה שרצה הוא רק לנוח ולישון אחרי הלימודים, לא היתה לו אנרגיה לשיעורים ומספר הפעמים בהן הוא חלה היה גבוה יותר משנים קודמות.
לי, כמובן, יש הסבר לוגי הנשען על עקרונות הפנג שוואי ואותו הצגתי בפגישה במשרד החינוך. בפגישה הצגתי את הרעיונות והתוכניות לבניית בתי ספר לפי עקרונות הפנג שוואי, אשר יתמכו בתלמידים. יאמר לזכותם שהם היו פתוחים וקשובים ואני יודעת שבמשרד החינוך השכילו להבין שהדברים נכונים והחלו לחקור מרחבים בבתי ספר בעולם ואף ישנם מספר בתי ספר בארץ שהחלו בשינויים בעיצוב, ועברו לעיצוב חכם יותר המתאים ותומך בלמידה. הם אף הגדילו לעשות, חקרו וכתבו תקנון מיוחד – “תכנון ועיצוב מוסדות חינוך ללמידה משמעותית” (תוכלו לקרוא אותו באינטרנט), אך הבעיה היא שעד שתקנון זה ירד מהכתוב לפרקטיקה, התלמידים ילמדו בינתיים בסביבה שלא תומכת בהם ואף מזיקה.
מלבד לתורת הפאנג שואי, ישנם מקורות נוספים התומכים בקשר שבין הסביבה ליכולות הלמידה, בהם למשל, הגישה חינוכית שהגה לוריס מלגוצ’י האיטלקי, מייסד שיטת רג’יו אמיליה, שהסביר שילדים ניזונים משלושה מקורות חינוכיים: בכיתה אלה הם המורים, בבית ההורים והמקור השלישי שעליו דיבר מלגוצ’י הוא הסביבה – המרחב המשותף של בית הספר, הפארק, העיר ואמצעי התקשורת.
על ארבעה גורמים דיברה תורת העיצוב
מחקר חדש שבוצע באוניברסיטת סאלפורד שבאנגליה, שנערך במשך 3 שנים, טוען שכיתות מעוצבות נכון יכולות לשפר את הישגי הילדים. ארבעת הגורמים המשפיעים ביותר הינם: אור טבעי, טמפרטורה, איכות האוויר ועיצוב תומך.
בעקבות המחקר, עלו כמה מסקנות כדי להפוך את סביבת הלימוד לאפקטיבית יותר:
תאורה – יש לאפשר כמה אור טבעי שאפשר, לכן כדאי להשאיר את החלונות נקיים לא מכוסים, כמו כן יש להימנע מהנחת חפצים גדולים ליד החלונות, שייגרמו לחסימה של האור. התאורה המלאכותית צריכה לאפשר כיתה מוארת היטב באור צהוב ופלורסנטים לבנים לא מומלצים. כל תלמיד צריך להיות מסוגל לראות היטב את הלוח ואת המורה מכל מקום בכיתה, ולכן, על מנת למנוע סינוור, כדאי ליצור גגון קטן מחוץ לחלון, או להדביק על החלונות מדבקות מונעות סינוור.
טמפרטורה – טמפרטורות קיצוניות משפיעות לרעה על הריכוז של התלמידים. כיתה חמה גורמת לירידה בריכוז ולכן רצוי לשמור על כיתות קרירות בטמפרטורה נוחה.
מומלץ לפתוח חלון בכל עת במהלך השיעור, משום שעודף בפחמן דו-חמצני יוצר עייפות וחוסר קשב בקרב התלמידים. מד פחמן דו-חמצני בידי המורה יכול לתת אינדיקציה לגבי בעיות באיכות האוויר. בנוסף, תקרות גבוהות מאפשרות איכות אוויר גבוהה יותר לאורך זמן, ולכן עדיפות.
סאונד – רעש מפריע ללמידה, ומוכח שבכיתות הרחוקות מהחצר, הלמידה טובה יותר.
עיצוב הכיתה- רצוי שעבודתם של התלמידים תוצג בכיתה, שהם יהיו אלו שמקשטים את החדר ומומלץ שפריטים של כל אחד מהתלמידים יהיו בכיתה, זאת במטרה לייצר שייכות. אפילו קולב למעילים יכול להועיל לכך. עם זאת, יש להקפיד שהקישוטים לא יהיו צפופים מדי, ובאופן כללי להימנע מתחושת עומס.
רק (לא) בישראל
אתם כהורים, תארו לכם שכל יום הייתם מגיעים לעבודה במרחב עם מעט אוויר, לעיתים די חשוך, והיו יושבים לצידכם בחדר סגור עוד כ-35 עובדים. איך הייתם מרגישים כשהייתם חוזרים הביתה? האם היתה לכם אנרגיה לעשות עוד משהו מלבד לנוח? הוסיפו לכך גם כמות מטורפת של שעורי בית, עומס של החומר הנלמד (וזאת רק בשביל לסמן וי ליעדים המטורפים של משרד החינוך), והדובדבן שבקצפת – החומר הנלמד די מיושן.
אז בפעם הבאה שתשמעו מהילדים שהם עייפים יתר על המידה, לא מרוכזים ואין להם חשק ללכת לבית הספר, אל תמהרו להאשים אותם בעצלנות, או תתחילו לחשוש מהפרעות קשב וריכוז או מכל ההגדרות שהמציאו בעשורים האחרונים בשביל להטיל את האשמה בתלמידים ולא במערכת, ותנו קודם קפיצה קטנה לכיתה ואולי תבינו שאלו לא עוד תירוצים, אלא תחושות מוצקות המגיעות מאנרגיה ירודה במרחבי הלימוד. במידה וכך תתרשמו, תוכלו אולי למצוא את הדרך הנעימה לשפר את המצב, למשל לגשת למורה ולבקש בעדינות שהחלון יישאר פתוח, או ביוזמה הורית לצבוע את הקירות, או למצוא דרך אחרת להאיר את הכיתה. ככה נוכל לפחות לצמצם את הנזקים על מנת להקל על התלמידים. כי למרבה הצער במדינת ישראל ככל הנראה ייקח עוד לא מעט שנים עד שהכיתות יהיו ראויות והעיצוב שלהן יתמוך בלמידה ובתלמידים, מה שבמדינות מתוקנות ונאורות כבר קיים כבר זמן רב.
הכותבת היא אשת עסקים, מעצבת פאנג שואי וסופרת.
החינוך הביתי תופס תאוצה בשנים האחרונות. אך האם זה מתאים לכל אחד?
