fbpx

אלוהי המסכים

shutterstock_236729206

אי אפשר להמשיך להיות כל היום מול המסכים, ואי אפשר בלעדיהם. מה עושים? שגית ברמי, מאמנת ומרצה, מציעה מספר טיפים שיעזרו לכם להוריד במינון, ולהגיע לאיזון.

אני יושבת מול מסך ומנסה לכתוב על תופעת המסכים שהשתלטה על חיי כולנו. סוג של אבסורד, לא? אבל מה אפשר לעשות? אפילו מגזינים הפכו להיות אינטרנטיים, ואני חייבת להתאים את עצמי. האמת? אני מודה שגם אני סוג של מכורה. בעיקר למכשיר הנייד שלי. אני לא יוצאת בלעדיו מהבית, אני נמצאת אתו בתוך הבית, הוא “ישן” לידי על שידת הלילה, הוא איתי ברכב (בתוך המטען כדי שחס וחלילה לא תיגמר לו הסוללה), הוא מלווה אותי בלימודים, נוסע איתי ברכבת, והוא צמוד אליי יותר מהילדים שלי ויותר מבעלי היקר. לא להאמין.

הגמל לא רואה את הדבשת שלו

מכירים את המשפט:”הגמל לא רואה את הדבשת שלו”? זה בדיוק מה שקורה לי כשאני מרימה את הראש מהבישולים או ממשהו אחר שאני עושה (מציצה בפייסבוק, למשל),  ורואה את בני בן ה-11 משחק   ב- clash royal  , המשחק ה-מדובר ביותר בשכבה שלו, ושלטענתו הוא (בני היקר) ה”טוען לכתר” ולכן הוא חייב לשמור על מעמדו בכל רגע פנוי. אני מביטה בו ומרגישה כיצד מפלס העצבים שבי מתחיל לעלות לשחקים. אני מוצאת עצמי אומרת משפטים כמו:”אתה הורס את העיניים שלך”, “כמה זמן אתה תמשיך להיות תקוע בתוך המשחק הזה?”,”אתה יודע איזו קרינה יש מהמכשירים הללו?!”

אני מודעת לכך שגם אני אוחזת ב”מכשיר הקדוש” במשך שעות רבות ביממה, אז בעצם באיזו  זכות אני מעירה לבן שלי כאשר אני משתמשת במסך הקטן לא פחות ממנו? האם יש ההבדל בינינו? הגיע הזמן להודות כי כולנו מכורים. אנחנו והילדים. אני ממש לא יודעת אם אי פעם נוכל להיגמל מההתמכרות הזו, ובינינו – אנחנו גם לא ממש רוצים. למה? כי זה נוח. כל כך הרבה שימושים במכשיר אחד. העולם ממש בכף ידינו, ובהינף אצבענו. לא סתם קראו למכשיר הזה “מכשיר חכם” – כי מי שהמציא אותו ושכלל אותו ידע שאנחנו נתמגנט אליו במהלך רוב שעות היום, פשוט גאונות לשמה. אז מה, האם זה אומר שאין תקווה? עלינו להיכנע לטכנולוגיה? לחטוף קרינה אין סופית? להמשיך להתלונן ובמקביל לא להפסיק לבהות במסכים? לא להעיר יותר לילדים? להרים ידיים? ממש לא!

איך יוצרים איזון ונהנים מכל העולמות?

זהו עניין של בחירה והחלטה, המחייב אותנו להיות יצירתיים ועקביים. אנחנו המבוגרים האחראיים ואנחנו צריכים להכתיב את הטון בבית עם ילדינו הפרטיים. לכל אחד ואחת מבינינו יש אחריות לשמר קצת את עידן התמימות בעולמנו הטכנולוגי המתפתח במהירות שיא. אני מאמינה שזה אפשרי, וכי המשפט: “אין דבר העומד בפני הרצון” הוא לא קלישאה. איך עושים את זה? הנה מספר רעיונות ישומים.

דוגמה אישית : אין מנוס מכך. אנחנו המראה של ילדינו. אנחנו ה”לפיד ההולך בראש המחנה”- אם נמשיך להטיף להם בעוד אנו עושים בדיוק את ההפך זה לא יתפוס. עלינו להחליט שיש זמן ביום שבו אנו מניחים את הניידים בצד, ומשתמשים בהם רק במקרים דחופים.

 הרגל משפחתי– הגיע הזמן להניח את המסכים בצד בזמן הארוחות, ולדבר אחד עם השני תוך שימת לב לקשר עין עם חבריי לארוחה. כמו כן, בשבתות ובחגים כדאי ליזום פעילויות משפחתיות, מחוץ לבית, ולהחליט כי בזמן הטיול/פעילות אנחנו לא משחקים/לא מציצים בפייס ומצמצמים את השימוש בו למינימום הנדרש.

הרגל לילי– בלילה מומלץ להטעין מכשירים מחוץ לחדר השינה, הרי ראש הממשלה לא  באמת מתכון להתקשר אלינו.

פתרונות אחרים– כדאי לחזור ולהשתמש, מדי פעם, גם בטלפון הקווי.

משחקי קופסה– אפשר ורצוי להחזיר לחיינו את משחקי הקופסה ומדי פעם להתאסף ולשחק במשחקים אמיתים ולא רק וירטואליים . כאלו שמחייבים אותנו לדבר עם שותפינו למשחק , להסתכל אחד על השני – כן כאלו שעוזרים לפתח מיומנויות חברתיות אמיתיות .

הכותבת היא מאמנת אמהות , ילדים ובני נוער לצמיחה והתפתחות אישית, מרצה ומנחה מעגלי העצמה לנשים ונערות. בעלת תואר ראשון בחינוך.

שמעתם על המיזם החברתי “חמישי בשבע”? הצטרפו אלינו!

עוד בנושא

אין פוסטים נוספים בנושא זה
commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.