אנחנו אומרות להן “לשמור”, מתלוננות שאכלנו בחגים “כמו בהמות”, מעודדות פרפקציוניזם ו”לא מכניסות אויבים הביתה” (כלומר, אוכל משמין). באמת שאנחנו מלאות כוונות טובות, אבל איכשהו יוצא לנו הפוך! כל מה שצריך לעשות אחרת כדי לטפח דימוי גוף חיובי אצל הבנות שלנו
מה אנחנו בסך הכול רוצות? שהבת שלנו תרגיש טוב עם עצמה, שתרגיש יפה וחזקה, שתאהב את עצמה, שלא תסבול מבעיות בדימוי העצמי בגלל משקל עודף. שלא תהיה כמונו. אבל מה? אנחנו עלולות להוביל בדיוק למצב ההפוך. בגיל ההתבגרות, דימוי הגוף של המתבגרת שלנו נמצא במצב רגיש מאוד. השינויים ההורמונליים, ההתפתחות הגופנית והשינויים הפיזיולוגיים שהילדה חווה גורמים לה לעיסוק מוגבר במראה החיצוני. היא משווה את המראה שלה למתבגרות אחרות (שלא לומר דוגמניות), ועסוקה בשאלות כמו: עד כמה אני מקובלת? מה חושבים עליי? ואיך המראה שלי מייצג אותי?
העיסוק של הנערה במראה החיצוני שלה הופך לא אחת לאובססיבי כמעט, ואם נודה באמת אין לנו סיבה להיות מופתעים. הרי החברה כולה עוסקת בענייני יופי באופן אובססיבי, וגם אנחנו האמהות סובלות לא אחת מדימוי גוף ירוד. אנחנו כועסות על עצמנו שהשמנו, מאוכזבות מכך שאנחנו לא מצליחות לחזור למשקל שלנו לפני הלידות ומכך שאנחנו “מתפתות” למזונות משמינים, והשימוש בשפה השיפוטית והביקורתית כלפי עצמנו משפיעה בהכרח גם על הבנות שלנו הצופות בנו מן הצד. בגיל ההתבגרות, שבו הכול קיצוני ורגיש, ההערות שלנו כלפי עצמנו וכלפי הסביבה עלולות להיתפס על ידי הנערה באופן שלילי עוד יותר, להיטמע בה ולפגוג בדימוייה העצמי, ולעתים אף לעודד הפרעות אכילה. זכורנה: כל הערה שלכם כלפי המתבגרת לגבי הגוף שלה או לגבי הצורך לרדת במשקל (גם אם מתוך כוונה טובה) רק מזיקה לה ופוגעת בה!
7 שגיאות נפוצות, ואיך לתקן אותן!
1. אמהות מעירות לבנות שלהן על המשקל. הרבה פעמים, אם אנחנו בעצמנו נאבקות במשקל עודף אנחנו רוצות לחסוך זאת מהבנות שלנו. מנגד, אם אנחנו רזות מאוד מכאיב לנו שהבת שלנו במשקל עודף. כתוצאה מכך, אנחנו עלולות לצאת במאבק, שרק פוגע בדימוי הגוף של הילדות שלנו. לכן בשלב הראשון עלינו לקבל החלטה מודעת שהמטרה שלנו היא להקנות לבנות שלנו יחס חיובי כלפי עצמן ודימוי גוף חיובי, ולא משקל כזה או אחר.
מה לעשות במקום? הימנעו מהערות וקבלו את הילדה כמו שהיא. הבהירו לה שהיא מקסימה, ואל תתעסקו במשקל שלה. הבנות שלנו זקוקות לאהבה ללא תנאי, שנקבל אותן בדיוק כמו שהן. כל הערה פוגעת כזו עלולה לעורר במתבגרת כעס ואנטיגוניזם כלפינו, וגרוע מכך – כלפי עצמן וגופן.
2. אמהות אומרות לבנות שלהן “לעשות דיאטה” או “לשמור”. ילדות בגיל ההתבגרות לא צריכות לעשות דיאטות. דיאטות אינן בריאות ועלולות להרוס את המנגנון הטבעי של אכילה ושובע ואת קצב חילוף החומרים הטבעי שלנו. הבנות שלנו צריכות לאכול בריא ומאוזן.
מה לעשות במקום? עודדו אכילה בריאה והזנה של הגוף. הסבירו כמה חשוב לאכול באופן מאוזן ולקבל את כל אבות המזון לצורך ההתפתחות וגדילה (ולא לצורך מראה מסוים). הפסיקו להכניס הביתה אוכל שאינו בריא והראו דוגמה של אכילה בריאה ומאוזנת תוך הקשבה לגוף ותוך כבוד למנגנון הרעב והשובע.
3. אמהות מדברות על עצמן באופן שלילי. לא אחת אני שומעת אמא שאומרת: “אכלתי כמו בהמה”, “אין לי כוח רצון / אופי” או “אני כועסת על עצמי שאכלתי את העוגה הזו”. למילים יש כוח! כל הדיבור השלילי הזה כלפי עצמנו משפיע באופן שלילי גם עלינו וגם על בנותינו ומעודד דימוי גוף שלילי.
מה לעשות במקום? התייחסו לעצמכן באופן אוהד ואמצו דיבור חיובי, הפסיקו עם הביקורת ועם השיפוטיות העצמית הזו. נסו להתייחס לעצמכן באופן סלחני, עם חמלה ואהבה, כמו שהייתן רוצות שהבנות שלכן תתייחסנה לעצמן. אכילה בריאה משמעה גם להתייחס לעצמנו באהבה גם במקרה של אכילה רגשית, זהו לא חטא אלא צורך. כשנצליח לפתח גישה חיובית כלפי עצמנו וכלפי אכילה, גם “”אכילה הרגשית” הזו תלך ותפחת.
4. אמהות מדברות על אוכל באופן שלילי. לפעמים השפה ממש מלחמתית – אוכל משמין הוא “אויב”, ו”אויבים לא מכניסים הביתה”. אבל אוכל אינו אויב, שימו לב לשפה שלכם כי היא משפיעה על המציאות. שלכם ושל המתבגרים.
מה לעשות במקום? דברו בשפה חיובית כלפי אכילה. זכרו כי תאבון הוא דבר בריא, ואנחנו אוכלים כשאנחנו בריאים. צריך להיות תאבון וצריך ליהנות מאוכל – זה נפלא. האוכל הוא לא חטא או פשע.
5. אמהות מעודדות פרפקציוניזם. חשוב שנשים לב כמה חשוב לנו שהכול יהיה מושלם, וכמה אנחנו מעודדות בבנות שלנו ציפייה למוּשלמוּת. תכונת הפרפקציוניזם גורמת סבל רב, כי כל מה שאינו מושלם הוא חסר ערך וכי מתיש מאוד לנסות כל הזמן לעמוד בציפיות הגבוהות שלנו מעצמנו. פרפקציוניזם עלול לעודד שחיקה, לחץ רב ולעתים גם דיכאון והפרעות אכילה קשות.
מה לעשות במקום? העבירו לבנותיכן את המסר שטעויות הן חלק מהדרך, שאף אחד אינו מושלם ולא צריך להיות מושלם. הורידו מתח ותחרות, ועודדו את ילדיכם על מאמצים ועל הדרך – פחות מכך על התוצאה הסופית.
6. אמהות מתמקדות בחסרונות ומעבירות ביקורת. יש לנו צורך טבעי להתמקד בכל מה שאינו טוב כדי לשפר ולקדם את מי שאנו אוהבים. הבעיה היא שהביקורת דווקא פוגעת ואינה משיגה את המטרה (גם כשהכוונה שלנו היא לתת ביקורת בונה).
מה לעשות במקום? הבנות שלנו זקוקות לנו שנביט בהן בעיניים אוהדות ונראה את כל הטוב הקיים בהן. הן זקוקות למראה חיובית ולסביבה אוהדת. לכן הדגישו בפניהן את הדברים הנפלאים, ועודדו אותן לשים זרקור על היכולות שלהן והתכונות הנהדרות שלהן. ההתמקדות שלכן בטוב תהווה בעבורן זרקור בכל מקום ובכל זמן, הן זקוקות להרגיש נפלא ולקבל מאתנו עידוד ותחושה טובה לגבי עצמן.
7. אמהות מייחסות חשיבות רבה מדי למראה החיצוני. לעתים אנחנו לא מודעות לכך שאנחנו שמות דגש רב על המראה החיצוני שלנו ושל בנותינו כאחד. כשאנו עושות זאת, אנחנו בעצם מעבירות את המסר שלמראה יש חשיבות עליונה וכל השאר חשוב פחות. מסר כזה עלול לגרום לבנות שלנו לבחירות שגויות סביב נושאי אכילה ודימוי גוף, כשמבחינתן המטרה מקדשת את האמצעים.
מה לעשות במקום? שימו דגש על מעשים טובים, נתינה ועשייה משמעותית. הדגישו כי יופי בא מבפנים, וכי האסתטיקה אמנם חשובה, אך לא במחיר של מרדף אחר אידאל יופי מסוים. לכל אחת מאתנו יש מבנה גוף שונה ומשקל המתאים לה, ואין כל טעם לנסות להתאים את עצמנו למשקל כזה או אחר. גיל ההתבגרות הוא גיל רגיש עם נטייה לקיצוניות, עלינו כאימהות לעזור לבנות שלנו לשמור על פרופורציות. יש לנו את הכוח לעזור לבנותינו לפתח התייחסות חיובית ובריאה כלפי עצמן וכלפי גופן, והצעד הראשון חייב להיות שנתייחס אל עצמנו ואל גופנו באופן הרצוי.
הכותבת היא מנחת קבוצות הורים בסמינר הקיבוצים, בעלת קליניקה פרטית ומומחית בהורות למתבגרים ובהכנה לגיל ההתבגרות, אמא לארבעה ילדים
לכל הכתבות במסגרת הקמפיין: “אמא, השלמות שלך היא הפלוס שלי!”
הורים שואלים: הבת שלנו, בת 13, החליטה להפוך לצמחונית. מה עושים?
מבעד לעדשה: אמהות ובנות מצטלמות יחד במדור מיוחד
