מפרה שתיקה: תהילה מילר פיתחה שיטת אימון ייחודית לילדים עם בעיות רגשיות, המשלבת CBT (טיפול קוגניטיבי-התנהגותי) יחד עם ספורט ואגרוף. איך זה עובד? סיפורה של עדי, שסבלה מתסמונת אילמות סלקטיבית והתגברה עליה בעזרת הטיפול
עדי, מאומנת בת 13, הגיעה אלי לסטודיו יחד עם אמא שלה כשבידיהן אבחון המעיד כי המתבגרת סובלת מאילמות סלקטיבית. “הילדה יכולה לשתוק יום שלם, היא אינה מעזה לדבר מול הילדים בכיתה. היא מדברת בעיקר עם המשפחה ועם חברות בודדות, ואני מיואשת. לא חסר לה כלום”. האם נעצה בי מבט הכמה לנס, ויחד יצאנו לדרך. איזו דרך? עוד נגיע אליה. אולם לפני כן אסביר בקצרה מהי אילמות סלקטיבית, לטובת מי שטרם נתקל בתופעה. מדובר בתסמונת הנובעת מהפרעת חרדה, ובאה לידי ביטוי בהסתגרות, ביישנות וקיפאון פיזי בסיטואציות חברתיות (לעתים לצד שפת גוף המשדרת חוסר ביטחון). במקרים רבים, הילד אינו מדבר כלל מחוץ לבית, אלא רק עם מעגל חברים ומשפחה מצומצם שעמו הוא חש בנוח. כמו כן, התופעה מאופיינת בחרדה עמוקה לדבר מול קהל.
[fancy_box]
טיפ להורים
פורצים את החומה בעדינות
כשאתם מזהים שילדכם מסתגר ומדבר מעט מאוד עם הסביבה, נסו להימנע מלבקר אותו ולהראות לו שהוא שונה מחבריו. במקום זאת, אתגרו אותו דרך סימולציות משפחתיות. למשל: בקשו ממנו להדריך אתכם במשחק חשיבה חדש, ולאחר מכן תוכלו להוסיף חברים קרובים ולבקש שידריך גם אותם. כך תוכלו לשבור בהדרגה את חומת אי הנוחות המשתקת שהוא בנה סביבו.
[/fancy_box]
בעידן שבו ילדים רבים סובלים מבעיות קשב וריכוז ומגוון בעיות רגשיות, כמו חרדה, קשיים תקשורתיים וקשיים בוויסות החושי או הרגשי, הורים רבים יוצאים למסע חיפוש אחר המטפל המתאים אשר יעזור לילד להתמודד עם הקושי הקיים – ובעיקר יעצים את הילד וישפר את דימויו העצמי. עדי ואמא שלה הגיעו אליי במסגרת מסע ההתמודדות שלהן עם האילמות הסלקטיבית, וכם הכירו את השיטה הייחודית שפיתחתי המכונה “קיק-קואוצ’ינג”. מה זה, אתם שואלים? שיטה זו מורכבת משני תחומים שהוכחו כיעילים: האחד הוא תחום הספורט, בדגש על תנועות מעולם ה”קיקבוקס”, ואילו השני הוא תחום האימון הקוגניטיבי-התנהגותי (CBT). כאשר הטיפול נעשה באילמות סלקטיבית, למשל, האימון הקוגניטיבי-התנהגותי יתבסס על זיהוי דפוסי חשיבה אוטומטיים ועל חשיפה הדרגתית לסיטואציות שבהן חווה הילד הצפה של חרדה – כזו שגרמה לו שתיקה רועמת ועודדה אותו להתכנס בתוך עצמו.
הדרך של עדי
עדי החלה בשורה של אימונים בסטודיו, שבכל אחד מהם עמד בפניה אתגר הקשור בהדרכת ילדים נוספים – אותם היא לרוב לא הכירה. האימון מתקיים בסטודיו המאובזר בשקי אגרוף בגדלים שונים, כאשר במרכז מוצבת זירת אגרוף צבעונית המהווה עבור המאומנים את “בימת החיים”. תוך כדי אגרוף, על רקע מוזיקה קצבית המצליחה לגרות את העצבים, משהו נפתח בילד, ובנקודה הזו מתחיל האימון עצמו. עדי שתקה ארוכות בחלק מהאימונים והסתגרה בתוך עצמה. גם כשהדריכה, הלחץ יצר בשלב הראשון בלבול שגרם לה למבוכה פעם אחר פעם. אולם ככל שהכתה בשקי האגרוף, כך החלה לחוש חזקה יותר, שפת הגוף שלה הפכה אסרטיבית ובטוחה וזירת האגרוף הפכה לבימת תיאטרון שבה תרגלנו עוד ועוד סימולציות חברתיות מלחיצות. בסימולציות הללו, כל מאומן מקבל תפקיד שונה, וכל שק מקבל פרצוף של רגש שאיתו יש לו סוגיה לא פתורה. כעבור חודשים ספורים ולאחר תיאום עם מחנכת הכיתה, עדי קיבלה משימה להכין יחד עם חברתה לכיתה הרצאה קצרה ולהציגה בשיעור חברה. “אין מצב שהיא תעמוד מול הכיתה, היא תמיד בורחת ב’מאני טיים’!”, צחקה האם המבוהלת. אולם עדי, שהאילמות הסלקטיבית פגעה באופן משמעותי באיכות חייה, עמדה מול ילדי הכיתה ולא ברחה “במאני טיים”. מאימון לאימון היא גם למדה שמותר להגיד “לא” ומותר לה להשמיע את דעתה – כי היא חשובה, אהובה ומלאת ביטחון.
לכאורה, לעדי לא היה חסר דבר, כפי שאמא שלה תיארה. היא לא חוותה אירוע טראומתי שעורר בה את הבעיה, אך כנראה היה חסר לה משהו אחר: ביטחון עצמי, העצמה, אמונה בעצמה. ואת אלה היא הצליחה להשיג בעזרת האימון. יחד עם זאת, יש לציין כי אילמות סלקטיבית פורצת לא אחת בעקבות טראומות שונות, ובכלל זה טראומות לאומיות. ישנם מחקרים המראים כי תופעה זו עוברת בתורשה, ועקב כך ישנם גם נכדים ונינים לניצולי שואה הסובלים מאילמות סלקטיבית בשנות הילדות. כמובן שגם אירועי טרור וטראומות לאומיות אחרות עלולות לעודד חרדה מפני התקשרות עם אנשים זרים – ואחד מביטוייה יכול להיות אילמות סלקטיבית.
הכותבת היא מאמנת רגשית והתנהגותית, מפתחת השיטה “קיק קואוצ’ינג”. לעמוד הפייסבוק של תהילה
אמא שואלת: מה הטיפול הרגשי הנחוץ למתבגר הסוסל מדיכאון, לצד התרופות?
הגנה עצמית: האם את מעניקה לבתך את כל הכלים להתמודדות עם תקיפה?
