fbpx

שיחה עם נערה: הקלות הבלתי נסבלת של מין בגיל צעיר

girl-woman. shutterstock

מה גורם לילדה בת 13 וחצי – יפה ונבונה, תלמידה מצטיינת, מבית אמיד והורים תומכים ומוּדעים – לקיים יחסי מין תוך חודשיים עם שני בנים בגילה? שרון אדלר שוחחה איתה ועם הוריה וניסתה להבין, ולעודד

הייתי שמחה לפתוח בכך שהסיפור הבא קרה לילדה צעירה שהלכה לאיבוד כיוון שאף אחד סביבה לא רואה אותה, נערה בסיכון, מוזנחת, עם הפרעות קשב, “בית הרוס” וכל זה. רק כך היינו יכולים להירגע ולהגיד, כמו שאנחנו תמיד אומרים, “זה לא שלנו, זה יכול לקרות לחברות של הבת שלי, לא לי”. אבל זה לגמרי לא המצב. לנערה הזו הגעתי אחרי פגישה עם הוריה, בעקבות שמועות שהגיעו לאוזניהם והדאיגו אותם מאוד. השמועות גרסו כי בתם הצעירה קיימה יחסי מין עם שניים מבני גילה, והיא רק בת 13 וחצי. ילדה יפה, נבונה, תלמידה מצטיינת וחברותית מבית אמיד. לפני שהגיעו אלי, ערכו ההורים בירור עם בתם, ללא האשמות וצעקות, והתברר להם שהשמועות אכן נכונות. הילדה התוודתה בפניהם על מעשיה.

הערה חשובה: שאלה לא פחות מטרידה היא מדוע בנים בגיל כה צעיר בחרו לקיים יחסי מין, אולם כידוע – הם לא ייאלצו לשלם מחיר זהה למחיר שמשלמת הנערה (למשל, הצקות ועלבונות בנייד ובבית הספר). לכן, לא נעסוק בהם כאן.

 

הצקות בנייד ובבית הספר

זוכרים שגיל ההתבגרות הוא גיל ההתנסויות? אצל הילדה הזו התנסויות חברתיות לא היו קיימות כלל. נערה ‘צפונבונית’ רגילה שהוריה, בצדק, לא מצאו סיבה אחת טובה לתת לה להסתובב בשעות הערב עם חברים. הם שמרו עליה מכל משמר. לפתע הם הבינו שאין מנוס מכך שהילדה מתבגרת, ושאולי צריך להתחיל לשחרר. אבל דווקא בגלל חוסר הניסיון, בגלל היותה ‘שמורה’ כל כך, היא עברה חוויות מיותרות כל כך. פעם אמרה לי נערה באחת מקבוצות הנערות שאני מנחה, את המשפט הבא: “תחשבי על מישהו שמשתחרר מכלא אחרי עשר שנים – הוא ירצה לעשות הכול, לחוות הכול”.
כך היה כנראה גם עם הילדה-נערה הזו, שהתוודתה בפני הוריה. והם הגיבו כצפוי: בחוסר הבנה, בהיסטריה, בחרדה. הם הרגישו חוסר אונים וכמיהה עזה להחזיר את הגלגל חצי שנה אחורה – לתקופה שבה בתם הייתה רק ילדה. הכינה שיעורי בית, נפגשה עם חברות, הלכה לקניון והסתמסה שעות ארוכות בנייד. ברמה הטכנית הם הגיבו כמו כל הורה מודאג ואוהב: לא אפשרו לה עוד לצאת לבלות, החרימו לה את הטלפון ונתנו לה ולעצמם זמן “לעכל את הסיפור”.
מיותר לציין שהשכבה כולה ידעה מה קרה. בעידן שלנו שמועות פורצות כאש בשדה קוצים, והנערה החמודה החלה לקבל הצעות מגונות אחת לשעה, השם שלה עלה בכל קבוצת ווטסאפ אפשרית, והערות פוגעניות הופיעו לצד כל תמונה שלה באינסטוש. הילדה הוטרדה לא רק בנייד, אלא גם בבית הספר.
לפגישה איתה הגעתי כעבור כשלושה שבועות שבהם הייתה בהסגר בבית, ללא טלפון נייד בהישג יד, ויצאה רק לבית הספר ולפעילות חינוכית כזו או אחרת. פגשתי נערה גבוהה, חייכנית, מנומסת, יפה, ורבלית, עם מבט מעט עצוב בעיניים. התיישבנו בגינה, בפינה צדדית מתחת לסככה, והתחלנו לשוחח. המטרה הראשונה שלי הייתה להרגיע אותה ואת הוריה, לחזק אותם.

“רוצה שיפסיקו לדבר על זה”

שאלתי אותה אם היא יודעת מדוע אני כאן.
“כן, בגלל מה שקרה”, היא ענתה.
את יכולה לספר לי מה קרה?
“היה לי חבר. יום אחד היינו לבד בבית שלו, ועשינו את זה”.
איך זה היה לך?
“לא יודעת”.
כאב?
“לא”.
קונדום, אמצעי מניעה?
“לא”.
כמה פעמים זה קרה?
“שלוש פעמים”.
כמה זמן היה לך חבר?
“ארבעה חודשים. היינו קודם כול ידידים טובים ואהבתי אותו, אבל אחר כך כבר לא אהבתי אותו. נפרדנו. רציתי שנישאר ידידים, אבל כשנפרדתי ממנו הוא כל הזמן היה מסתובב לידי עם בנות אחרות כדי להרגיז”.
בגלל זה קיימת יחסי מין עם הילד השני?
“כן. רציתי שהוא ידע”.
כמה פעמים?
“רק פעם אחת”.
את חושבת שיש גיל שכדאי לקיים בו יחסים, או שכל אחד מה שמתאים לו?
“אני חושבת שבכיתה י”א או י”ב”.
איך החברות שלך מגיבות?
“החברות הטובות ממש תומכות בי ונשארו איתי. אבל הרבה ילדים אומרים לי כל מיני דברים מעליבים, כמו ‘שרמוטה’ או ‘זונה’. אני רואה תגובות ממש פוגעות גם בקבוצות בווטסאפ ובאינסטגרם”.
נשמע שאת עוברת תקופה לא קלה.
(מחייכת חיוך עצוב)
מה הכי קשה לך עכשיו?
“לא אכפת לי ממש מה אומרים. מי שמכיר אותי ואוהב אותי תומך בי. קשה לי שאמא לקחה לי את הנייד וכועסת עלי ומנסה לדבר איתי על זה. אני לא רוצה לדבר על זה. הבנתי כבר ולמדתי את הלקח, וזה קשה אבל זה יעבור”.

“כן, לפעמים לומדים כך. אבל עכשיו אף אחד לא יכול לפגוע בך. אני בטוחה שלמדת”. ואני ממשיכה בחיוך: “את יודעת”, אם את רוצה להרגיז בן שאוהב אותך, את בסך הכול צריכה לדבר עם בנים אחרים, זה בדרך כלל מספיק כדי לעורר בו קנאה”.
היא מחייכת חיוך עצוב.
מה היית רוצה שאמא שלך תעשה עכשיו, איך היית רוצה שהיא תגיב?
היא שותקת.
היית רוצה שהיא תתערב למענך, שתעשה משהו, שתעזור לך באיזו דרך?
“אני רוצה שהיא תחזור להאמין בי”, היא אומרת אחרי מחשבה. “אני רוצה שהיא תגיד לי שהכול בסדר”.
“באמת הכול בסדר”, אני אמרת לה. “אני גאה בך שאת יכולה להגיד למה את זקוקה ומה את לא רוצה או לא צריכה. אני גאה בך שלמרות שעשית טעות את לומדת ממנה וממשיכה בחיים הרגילים ככל שאפשר”.
“למדתי המון ממה שקרה. אני בכלל לא רוצה חבר. אם כבר – רק ידידים. לדבר איתם, להכיר. קשר של אהבה וכל זה לא באמת מעניין אותי”.
אני שומעת ממך שאין מה לדאוג, שלא תעשי שוב דברים שלא נכונים לך.
“בטוח שלא, אני לא רוצה חבר ואני מקווה שידברו על זה פחות”.
“אני בטוחה שעם הזמן ידברו על כך פחות ופחות, את נערה מקסימה ונבונה וחברותית. הרבה מאוד נערים ונערות עושים טעות. אין למעשה אף אחד שלא עושה בכלל טעויות. לפעמים ככה לומדים. בדרך כלל, כשמתעלמים ומתנהגים כרגיל, ההערות פוחתות ודי מהר השמועות נעלמות”.

בחזרה לפרופורציות…

לאחר השיחה עם הנערה הדרכתי את האם להשיב לילדה את הנייד – בשלב הראשון בהסכמה שהיא תוכל לעקוב אחר השיחות וההתכתבויות של בתה. הסברתי לאם את הצורך של בתה בתמיכה והרגעה, וביקשתי שידברו על הנושא מעט ככל הניתן ולא ימשיכו לדוש בו. הנערה הבינה, היא למדה לקח, ואין כל טעם להמשיך להעניש אותה – היא נענשה מספיק. להפך, יש לעודד אותה ולתמוך בה. הפעם כדאי וצריך להשתמש בביטוי השחוק (והנכון להפליא): “הכול בסדר”. לא יהיה בסדר, אלא כבר הכול בסדר. “אני איתך. לכולנו מותר לטעות לפעמים, והעיקר שלומדים מהטעות”. פרופורציות, הילדה בריאה והכול בסדר. באמת.
כעבור שבועיים קיימתי שיחה נוספת עם הנערה, ושמחתי לגלות שהיא במצב טוב בהרבה. היא כבר אינה כועסת על עצמה. היא השלימה עם מה שקרה. היא חזרה לבלות עם חברותיה.

מה לגבי בנים?, אני שואלת.
“גם אם מישהו קצת מוצא חן בעיניי, אני מתרחקת”.
למה?
“כי אני לא רוצה חבר. זה בלגן עכשיו בשבילי. זה תמיד עם קנאה, ויש מריבות, וכולם מתערבים”.
יש זוגות בבית הספר בגיל שלך?
“כן”.
ואיך זה נראה אצלם?
“תלוי. הרוב חברים קצת ואחר כך נפרדים. אבל את יודעת, יש גם כמה זוגות שכבר הרבה זמן חברים ונראה שטוב להם. הם לא רבים, הם ממש מפרגנים אחד לשני והם מסתדרים. נראה שכיף להם”.
היית רוצה קשר כזה?
“כן, אבל לא עכשיו. אני רוצה להיות עסוקה במה שאני עסוקה עכשיו. בחברות, בחוג בלט מודרני ובהופעות שיש לי, להכיר ידידים וחברים חדשים, לבלות ולסיים את השנה עם ציונים ממש טובים – כי בחודש האחרון קצת למדתי פחות בגלל כל מה שקרה…”.

הכותבת היא מנחת קבוצות בני נוער בנושא “חיזור אלים”, מטפלת באמנות ומדריכת הורים, מעבירה לתלמידי תיכון ברחבי הארץ הרצאה חדשה על פורנוגרפיה בשם “איזה מין כחול”’

 

גם נערות צופות בפורנו 

איך מדברים איתם על מין? 

עוד בנושא

אין פוסטים נוספים בנושא זה
commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.