“מה הקשר למשטרה? זה לא שהחברים פגעו בה פיזית”

“תראו, היא באמת ילדה מעצבנת, אבל אני מסכימה שזה לא בסדר”, אמרה ד’ בפנייתה לקו הפתוח של איגוד האינטרנט. ד’ אוימה בפנייה למשטרה, לאחר שבתה בת ה-12 עשתה “לייק” על דף נאצה שקרא להחרים ילדה אחרת בכיתה. האם ד’ צריכה לדאוג, ואיך עליה לנהוג? מדור חדש

פנייה שהתקבלה בקו הפתוח של איגוד האינטרנט בשבוע שעבר ממחישה היטב את הבלבול ואת חוסר המודעות בקרב הציבור, ולצד זאת את העוצמה האדירה שיש למדיה הדיגיטלית. ד’, אם לילדה-נערה בת 12 מדרום הארץ, פנתה אל הקו נרגשת והביעה מצוקה גדולה. אמא אחרת, כך סיפרה, איימה עליה ועל אמהות נוספות כי תפנה למשטרה בעקבות דף חרם שנפתח נגד בתה ס’. דף החרם קרא לילדי הכיתה והשכבה כולה להחרים את ס’ ולהדיר אותה מכל קבוצה חברתית. מבט קצר בו חושף שימוש בשפה בוטה ואיומים, לצד תיאורים רבי מקוריות אך רוויים ברוע ושטנה. הנערה שפתחה את דף החרם, האיצה בחבריה לשתף כמה שיותר חברים (“כדי שכולם יידעו”), ותוך ימים ספורים צבר הדף 43 “לייקים”. בתה של ד’ הייתה אחת מהם.

“מה פתאום משטרה”?

“תראו, היא באמת ילדה מעצבנת, אבל אני מסכימה שזה לא בסדר”, אמרה אמה של ד’ בשיחה שקיימה עם הקו הפתוח. אולם מה שעורר את אימתה ותסכולה יותר מכול היה עצם הפנייה של אמה של ס’, הנערה הנפגעת, למשטרה. “אני בכלל לא מבינה מה הקשר בין הדף הזה לבין פנייה למשטרה! זה לא שהחברים פגעו בה פיזית”, אמרה הפונה. “חוץ מזה, הבת שלי היא לא זו שפתחה את דף החרם. אז מה היא אשמה? היא רק עשתה ‘לייק’ כמו יתר תלמידי הכיתה”.
האם ס’ אכן לא נפגעה, כפי שהפונה לאיגוד חשבה? האם אנחנו צריכים להניח לילדים שלנו לעשות “לייק” ללא הבחנה? אנחנו ההורים, שאימצנו את הטכנולוגיה המתקדמת בשלב מאוחר יותר בחיינו כיוון שנולדנו לפני שנת 1980 (מה שמכונה בעגה התרבותית “מהגרים דיגיטליים”), מתקשים לעכל את עוצמת הרשת ואת היותה חרב פיפיות במקרים מסוימים. קשה לנו להפנים את העובדה שאמצעי טכנולוגי יכול לא לא רק לספק נוחות וקדמה אלא גם להסב נזק נורא לאנשים – אם נעשה בו שימוש לרעה.
“האם יש פה בכלל עילה לפנייה למשטרה?”, המשיכה ד’ בשאלותיה לאיגוד, “ואם כן, האם עליי להיות מודאגת אם בתי רק עשתה ‘לייק’?”.

בין החוק למציאות: האם “חוק הסרטונים” יכול לעבוד?

פדופילה ברשת: כך תרחיקו פדופילים מהילדים שלכם 

פיקוח הורי בפייסבוק: כללי ברזל לכל ההורים 

 כל מה שהורה חייב לדעת

 בקו הפתוח הוסברו לאם כמה נקודות חשובות, המתייחסות לשאלותיה ולתגובתה למקרה

• אחריות משפטית מוטלת על הילד מגיל 12 ומעלה.
• חקירה במשטרה אינה חוויה סימפטית, בלשון המעטה, כל שכן לנערים צעירים – גם אם בסופו של דבר התביעה נסגרת.
• “לייק” או שיתוף של פוסט או תמונה שיש בהם איום, דברי נאצה, העלבה בוטה או חדירה לפרטיות – מתוך קבוצה שקוראת לחרם / לגזענות / לכל פגיעה אחרת באדם – הופכים את המשתמש לשותף לדבר עבירה.
• החוק הפועל בעולם המציאות חל גם ברשת! הורים ומתבגרים חייבים לזכור כי היום כל עבירה בעולם הפיזי היא עבירה גם בעולם הווירטואלי. אם בעבר בתי המשפט הקלו מעט במקרים שהתרחשו במרחב הווירטואלי כיום זה אינו המצב (ניכר שינוי דרמטי בהלכי הרוח).
• בשנה האחרונה נתבעים יותר ויותר הורים של “בריוני רשת” על פי סדר הדין האזרחי.

מה עושים עכשיו?

החלק השני של השיחה עם ד’, לאחר שקיבלה לידיה את כל המידע הנ”ל, עסק בשאלה “מה עושים עכשיו?”. ראשית כול, מומלץ לשתף במקרים הללו את הצוות החינוכי בבית הספר, כדי להבטיח שכל המעורבים בעניין יוכלו לעבור תהליך כזה או אחר של החלמה. לאם הוסבר כי גם אם זה נשמע לה מופרך, למעשה כל אחד יכול להפוך לקרבן ברשת. כלומר, ילדות שנמצאות היום בצד הפוגע עלולות להפוך מחר לצד הנפגע. אותם ילדים שמבלים שעות ארוכות ברשת הם הילדים של כולנו, וגם אם בשבילם זה “רק לייק” –  אנחנו המבוגרים האחראיים שצריכים להסביר להם את משמעות הפגיעה ולספק להם כלים לשימוש נכון ולכינון תרבות גלישה חדשה.
ברמה הפרקטית, יש לפעול לסגירת דף הפייסבוק בהקדם האפשרי. הדבר ייעשה על ידי מנהל הקבוצה שפתח את הדף (ברשת ישנם הסברים מפורטים כיצד לבצע זאת). במקביל אפשר ואף רצוי לדווח לפייסבוק על הדף/קבוצה. ככל שיהיו יותר דיווחים, כך המשימה תושלם מהר יותר.

 הקו הפתוח של איגוד האינטרנט משמש כתובת לציבור הגולשים בכלל ולבני הנוער או הוריהם בפרט. לקו הפתוח

הכותבת היא מנהלת המרכז לאינטרנט בטוח – איגוד האינטרנט