fbpx

“שמן, לך הביתה”

fat kid alone. shutterstock

 

גליה חסרת אונים. בנה בן ה-12 מסרב ללכת לבית הספר בגלל יחס בריוני מצד הילדים. הסיבה: המשקל שלו אינו מוצא חן בעיניהם. ילדים שמנים סבלו מאז ומתמיד משמות גנאי ומהצקות. דינה רשמן מציעה מתכון להתגברות על בעיית המשקל ועל המצוקה החברתית

 

[fancy_box]

2 ציפורים במכה

 

כך תסייעו לילדכם בהתמודדות עם המשקל העודף ועם הבריונות

  1. תזונה נכונה ועידוד לפעילות: היו אתם מודל לאכילה בריאה ולחיים פעילים, ללא משקל וספירת קלוריות וללא התעסקות מתמדת באוכל.
  2. “מראה חיצוני אינו הכול”: הימנעו מלייחס חשיבות רבה מדי להופעה החיצונית של בני האדם, קבלו וכבדו את ילדכם כפי שהוא.
  3. פעילות גופנית במסגרת המשפחתית: הקצו זמן לפעילות משותפת, כמו רכיבה על אופניים, הליכה מהנה או שחייה.
  4. זמן איכות – הורה ילד: הקדישו לילדכם זמן ביחידות, רצוי על בסיס שבועי.
  5. עידוד הביטחון העצמי: העבירו לילד את המסר שאתם בוטחים בו, מאמינים לו וסומכים עליו.
  6. לא מביכים, לא מבקרים ליד אחרים: הימנעו מהעברת ביקורת על ילדכם בנוכחות אחרים, בנושא משקל או בכל נושא אחר.
  7. לא משווים לילדים אחרים: הימנעו מהשוואות בין ילדכם לבין ילדים אחרים, בכל נושא.
  8. המשקל הוא לעולם לא מדד לערך, יכולת או הצלחה: היזהרו מהפגנת ביקורת גלויה או סמויה על מראה, צורה או גודל.
  9. אמפתיה והקשבה: היו קשובים לתחושות ולקשיים של ילדכם באשר לגופו ולשונות שלו, ואפשרו לו להביע את תחושותיו או פחדיו בלי לערער עליהם.
  10. אהבה ללא תנאים: הפגינו אהבתכם כלפי הילד, אל תנסו לשנות אותו.
  11. מודל אישי לקבלה עצמית ולקבלת השונה: אהבו את עצמכם ואת גופכם וקבלו כל אדם, בלי קשר למראה שלו.
  12. חיזוקים חיוביים: ציינו לשבח כל מאמץ מצד הילד לשינוי הרגלי התזונה ולפעילות גופנית.
  13. שיתוף הצוות החינוכי במצוקת הילד: שתפו את המורים ואת מי שצריך בצוות בית הספר במצוקה שחווה ילדכם בעקבות המשקל וההצקות, ובקשו מהם לגלות כלפיו הבנה ואמפתיה.

[/fancy_box]

השבוע קיבלתי שיחת טלפון מאמא בשם גליה. היא כבר לא יודעת מה לעשות: בזמן האחרון, בנה נעם מסרב ללכת לבית הספר ובכל בוקר מתעורר ויכוח חדש סביב העניין. נעם, בן 12, ילד חמוד, נאה, תלמיד טוב, לא גבוה, שמנמן. בבית הספר לועגים לו סביב עניין המשקל בשמות גנאי כמו: “שמן” ו”עוץ לי גוץ לי”. לקבוצת הכדורגל לא בחרו בו כמובן, וגם לימי הולדת נמנעים מלהזמין אותו. הוא במצוקה נוראית, ואמו גליה כבר נואשת.
נעם הוא רק אחד מתוך ילדים ומתבגרים רבים שהופכים מקור ללעג ולהצקות בעקבות משקל גופם. על פי מחקרים, כשליש מהילדים ובני הנוער היום סובלים מעודף משקל או השמנה, וכ-66 אחוז מהם סבלו או יסבלו מבריונות והצקות. כמחציתם סובלים מבריונות חוזרת. כל הילדים הללו נאלצים להתמודד עם הערות מרושעות ומהתייחסות בריונית, שבאה לידי ביטוי בנידוי חברתי, הפצת שמועות שווא – ועד התעללות פיזית. הם סובלים בעיקר בשעות בית הספר ובזמן פעילות גופנית, מודרים לעתים מפעילויות חברתיות, ועקב כך מתפתחות אצלם לא אחת בעיות רגשיות חמורות. בארה”ב נמצא עוד כי שיעור האפליה על רקע משקל דומה לשיעורי אפליה על רקע גזעני, וכי אוכלוסיית הילדים היא החלשה והפגיעה ביותר – בשל ההשפעה החזקה שיש ל’קבוצת השווים’.

“הוא מסכן, העברתי לו גנים שמנים”

ההשלכות החמורות שיש להשמנת יתר באות לידי ביטוי בשני מישורים: מבחינה נפשית, רוב הילדים הללו סובלים מדימוי גוף נמוך ומהערכה עצמית נמוכה. חלק גדול מהם סובל כאמור מבידוד חברתי, ועקב כך נוטה לפתח חרדה – שעלולה להיות מתמשכת ולהפוך לדיכאון. מבחינה בריאותית, השמנה בכלל והשמנה בקרב ילדים בפרט צריכה להדאיג בשל היותה, לפני הכול, בעיה בריאותית (מעבר לבעיה קוסמטית). זה מכבר הוכח כי הסיכויים של ילד שמן להפוך למבוגר שמן, ולפיכך גם למבוגר חולה, הם גבוהים במיוחד.
מה ניתן להציע לגליה, אמו של נעם, כמו לשאר ההורים לילדים עם משקל עודף? ראשית, עליהם לדעת כי התפקיד שלהם הוא מכריע בעזרה לילדם הסובל מהשמנת יתר (ועקב כך גם מבריונות והצקות). תפקידם העיקרי הוא לייצר עבור ילדם סביבה תומכת ולתת לו להרגיש מוערך ואהוב. אולם גם שאר המבוגרים בחיי הילד, כמו המשפחה המורחבת וצוות המורים בבית הספר, חייבים להכיר במורכבות הרבה של הבעיה הזו ובקשיים שעמם מתמודד הילד או הנער, ולגלות הבנה למצוקתו. מעבר לכך, מומלץ להורים להתבונן לתוך עצמם ולבחון: האם אובססיית הדיאטות והרזון אינה שולטת בהם?; עד כמה הרגלי האכילה שלהם נכונים?; והאם הם עצמם סובלים מכעס ושנאה עצמית סביב נושא המשקל?. אם הורה צריך לטפל בעצמו, חשוב שיעשה זאת – גם למען ילדו. לא פעם הורים מנוהלים רגשית ביחסים שלהם עם הילד על ידי החוויות האישיות שלהם סביב המשקל – החל מרחמים והזדהות יתר ועד תחושות אשם (“הוא מסכן”, “העברתי לו גנים ‘שמנים'”, האוכל כפיצוי רגשי, וכדומה). באופן כזה הם מנועים מלהעצים את ילדם, הן מול בעיית המשקל והן מול ההצקות והאלימות כלפיו מצד הסביבה.
בסופו של דבר, מידת ההצלחה בהתמודדות עם המשקל העודף ועם ההצקות שבאות בעקבותיהם תלויה במידה רבה בנכונותכם לעזור לילדכם לשנות את הרגלי האכילה ולשלב באורח חייו פעילות גופנית – וכמובן במחויבות שלכם לתהליך. כל זה חייב לקרות כשינוי כולל בבית, הואיל ואתם מהווים עבור הילד מודל עיקרי לחיקוי (ראו מסגרת).
דבר נוסף שחייב להשתנות בהתנהלות היומיומית הוא צורת השיח סביב עניין המשקל והאוכל. מתפקידכם לצאת למאבק ב’אפליית השמנים’ ולגייס אליכם במאבק הזה את ילדכם, ולא להצטרף למסרים המקוממים מצד המדיה והחברה. הרעיון המרכזי הוא ללמוד לקבל בני אדם אחרים באשר הם, בכל צורה וגודל.

הכותבת היא דיאטנית קליניתמטפלת בהשמנה ובהתנהגויות אכילה במרכז שפת האכילה“ של איילת קלטר

לטור הקודם של דינה רשמן: למה בעצם הקמפיין נגד השמנה היה כל כך מזעזע?

איך טל בת ה-15 הצליחה סופסוף להיפטר מהדיאטות ולהתחיל לחייך?

“בתי בת ה-13 החליטה להפוך לצמחונית. איך עלי להגיב?”

עוד בנושא

אין פוסטים נוספים בנושא זה
commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.