אנחנו שומעים בעיקר על מקרים שמסתיימים בתאונות קטלניות, אך כשליש מבני הנוער בישראל מודים בכך שהם נוהגים / נהגו בכלי רכב בטרם הוציאו רישיון כחוק. מה גורם לבני נוער לסכן את חייהם ואת חיי אחרים בכביש? מהי עמדת החוק בעניין? ומדוע האחריות מוטלת בעיקר עלינו – ההורים?
כשהייתי בן-עשרה גרתי בקיבוץ ועבדתי בפרדס. הייתי קם בבוקר, רותם את הטרקטור למשדדה או למחרשה ויורד למטע התפוזים כדי לעבוד עליו במשך כל היום. נהגתי על הטרקטור ללא רישיון, כמובן, רק כדי שאוכל לעבוד בשדה. למרבה המזל, לא הייתי מעורב באף תאונה. מיותר לציין כי לא השתוללתי בכביש. למעשה, כמעט שלא עליתי על הכביש שבו נסעו המכוניות, אלא נהגתי בדרכי עפר חקלאיות.
היחס לנהיגה ללא רישיון בקיבוצים ובמושבים היה סלחני בזמנו, לא כך היום. והסיבה ברורה. בני הנוער כיום אינם מסתפקים בנהיגה בדרכי עפר צדדיות ובטח שנהיגתם ללא רישיון אינה נובעת מהצורך לעבוד בשדה. הטרקטור התחלף בטרקטורונים ואופנועים, ולעתים גם במכוניות, ומי שמרבה לנסוע ברחבי הגליל או הנגב רואה לא אחת צעירים משתוללים בנהיגה פרועה – רובם ללא ספק נטולי רישיון. מקרי קיצון בלבד מפורסמים בתקשורת. כך למשל, בשנה האחרונה נחשפנו למקרה אבסורדי ממש – שבו אם מהמגזר הערבי נתנה לבנה הפעוט, בן ארבע, לנהוג ברכב ואף תיעדה זאת בסלולר. מאוחר יותר העלתה האם את תיעוד הנסיעה לפייסבוק וכתבה: “הבן שלי תותח. הוא יעבור בטסט הראשון. אני גאה בו”. לפני חודשים אחדים התרחש מקרה חמור נוסף, והפעם גם התוצאות היו קשות: ביישוב הבדואי חורה התהפך רכב פרטי שבו נהג ילד בליווי חבריו. הילד שנהג ברכב נהרג, וארבעת חבריו נפצעו באורח בינוני-קשה.
תיק פלילי עם השפעה ארוכת טווח
מסקר שערכה עמותת “אור ירוק” בחודש מרץ 2013 עולה כי כשליש מבני הנוער בישראל (28 אחוז) מודים בכך שהם נוהגים או נהגו ברכב בטרם הוציאו רישיון נהיגה כחוק. 35 אחוז מבני הנוער בגילאי 18-17 הודו כי הם מכירים חברים או נערים אחרים הנוהגים בכלי רכב ללא רישיון, ו-11 אחוז מבני הנוער בגילאי 16-12 דיווחו כי הם מכירים חבר או נער אחר שנהג ברכב ללא רישיון. ואכן, מדי שנה נתפסים בכבישים כ-1,500 בני נוער הנוהגים ללא רישיון נהיגה. איך מתייחסת אליהם מערכת החוק? הענישה המקובלת במקרים של נהיגה ללא רישיון היא חמורה, אם כי ישנה כמובן הבחנה בין קטינים לבין צעירים שעברו את גיל 18. קטינים המואשמים בנהיגה ללא רישיון אינם נשפטים בבית המשפט לתעבורה, אלא בבית המשפט לנוער.
סעיף 10 לפקודת התעבורה אוסר על אדם שאינו בעל רישיון נהיגה לנהוג ברכב מנועי, כאשר העונש הצפוי לנאשם עשוי להגיע למאסר של שנתיים (לצד שלושה חודשי פסילה, קנסות וכו’).
יש לציין כי הנהגים בישראל מחויבים לנהוג גם ברכב עם ביטוח, ומכאן שנהיגה ללא רישיון בתוקף היא גם נהיגה ללא ביטוח – עבירה בפני עצמה. מעבר לכך, החוק מבחין בין נהג שרישיונו נשלל לבין אדם שמעולם לא הוציא רישיון על רכב. האחרון מכונה “בלתי מורשה לנהיגה”, ומטבע הדברים בית המשפט לתעבורה נוטה להחמיר עמו יותר. קטין הנוהג ללא רישיון עלול למצוא עצמו מואשם בעבירה פלילית – כתם שבהחלט יהיה לו קשה למחוק ועלול להערים עליו קשיים בהמשך חייו, בצבא ובאזרחות.
“חיים בתחושת חסינות”
מובן מאליו שלפעמים בני נוער עושים שטויות, ויש ביניהם כאלה שאוהבים גם לקחת סיכונים. אבל אפילו הם צריכים לדעת שברגע שהעניינים מגיעים לכביש כבר לא מדובר במשובת נעורים אלא בסכנת נפשות – עבורם ועבור הסביבה. אז מה בעצם גורם לצעירים לסכן את החיים של עצמם ושל אחרים?
“בני נוער רבים לוקחים סיכונים והולכים על הקצה, אבל יש הבדל בין, נניח, ‘מבחן אומץ’ של סחיבה מהסופר לבין נהיגה ללא רישיון”, אומרת אלי זוהר ניב, יועצת משפחתית, מנחת קבוצות הורים במרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים ומומחית הבית של YNET הורים. “גיל ההתבגרות הוא גיל של פריצת גבולות במטרה להבדיל את עצמך מההורים ולעשות דברים שנחשבים ל’קול’ ו’מגניב’. זהו גיל שבו המתבגר לא מוכן שאף אחד חלילה יגיד עליו שהוא ילד קטן או תינוק פחדן, ואם הוא יכול לנהוג זה כביכול אומר עליו שיש לו יכולות ואומץ”. אבל אם יש לכם דעות קדומות בעניין, תצטרכו להיפטר מהן. “תופעות כמו נהיגה ללא רישיון קיימות מצד אחד בחברת השפע, שבה יש לילדים הכול, ומצד שני בשכבות הסוציו-אקונומיות הנמוכות”, מבהירה זוהר ניב. “בקרב משפחות שחיות בשפע ילדים חווים לעתים נוכחות הורית במידה לא מספקת, שלא לומר הזנחה. בנוסף, לבני נוער חשוב מאוד מה החברים שלהם אומרים וחושבים. אם החברים שלך הם ‘עברייני צעצוע’ אתה תרצה להיות כמוהם”. גם שיקול הדעת אינו בשל עדיין,”ילדים לעתים לא מודעים מספיק לכך שהם עושים דבר נורא או מבצעים פשע. התפיסה שלהם היא ‘לי זה לא יקרה’ והם הרבה פעמים חיים בתחושת חסינות. מתבגרים מרגישים שהם יישארו צעירים לנצח, והם גם רוצים להראות את זה”.
הקטין נהג ללא רישיון – אחריות ההורים
אף כי מדובר בתקופה המועדת לפורענות, בסופו של דבר למערכת היחסים עם ההורים ולחינוך מבית יש את המשקל החשוב ביותר – גם כאן. “המסר של ההורים צריך להיות חד-משמעי: מי שאין לו רישיון אינו יודע לנהוג”, אומרת יסמין לאוי, עוזרת דובר עמותת “אור ירוק” הנאבקת בתאונות הדרכים. “מי שלא סיים את לימודי הנהיגה, לא הוציא רישיון נהיגה ולא עבר את תקופת הליווי – אין לו ניסיון מספק כדי לנהוג ולהתמודד עם הסכנות שמציב הכביש. נהגים ללא רישיון לא יודעים כיצד להתמודד עם כבישים חלקים או נהיגת לילה, אינם מודעים לכללים ולחוקים בכביש – ולכן מהווים סכנה גם לעצמם וגם לשאר משתמשי הדרך – נוסעים אחרים והולכי רגל – בזמן שהם נוהגים בכביש”. לאוי מציינת כי זו גם הסיבה לכך שבמקרים שבהם נעצר קטין עקב נהיגה ללא רישיון, האחריות מוטלת פעמים רבות על ההורים. כך למשל, אם ההורים מודים בבית המשפט כי ידעו על כך שבנם לקח את רכבם (לעתים מתוך מחשבה שכך הם כביכול יגוננו על הילד), הם עלולים למצוא עצמם מורשעים בפלילים, מרצים תקופת מאסר או משלמים קנס גבוה.
בשנים האחרונות מפעילה עמותת “אור ירוק” סדנאות מיוחדות, ללא תשלום, עבור נערים שנתפסו נוהגים ללא רישיון. במסגרת הסדנאות הללו לומדים הנערים על השלכות המעשה ומבינים כי הם מסכנים את עצמם ואת שאר משתמשי הדרך, וכי אם הם יעשו זאת שוב הם עלולים לעמוד לדין.
עוברים לאופניים חשמליים
החדשות הטובות סביב הנושא של נהיגת צעירים ללא רישיון מגיעות דווקא מארצות הברית, אך עשויות להעיד על מגמה שתתרחש גם אצלנו. ממחקרים אמריקאים עולה כי נהיגה ברכב מאבדת פופולריות בקרב בני הנוער בשנים האחרונות. הם נוהגים פחות, הרבה פחות. מגזין “נשיונל ג’יאוגרפיק” מדווח על צניחה בכמות רישיונות הנהיגה המוצאים לצעירים: אם בשנות ה-80 הוצאו רישיונות נהיגה עבור יותר מ-70 אחוז מהצעירים בגילאי 19-16, כעת עומד הנתון על 50 אחוז בלבד. הסיבות לכך מגוונות, וכוללות את עליית מחירי הדלק והביטוח, ירידת קרנה של תרבות הנהיגה האמריקאית, התקשורת הווירטואלית שמייתרת חלק גדול מהנסיעות, המודעות הסביבתית, ואולי גם כלי התחבורה הממונעים שאינם מצריכים רישיון – כמו אופניים וקורקינט חשמליים.
דרור, בן 24, לא הוציא רישיון נהיגה. מבחינתו, יש לכך יתרונות רבים
