fbpx

“הילד שלי מבריז”?

"הילד שלי מבריז"?

 

גם “ילדים טובים” נעדרים מבית הספר בגילאי החטיבה והתיכון

[fancy_box]

הברזה על מה ולמה?

למה הם “מבריזים”, ומה עלינו לעשות בעניין?

 תלמידים שלא מגיעים לבית ספר באופן קבוע, או נעדרים מבית הספר בממוצע כעשרה ימים בחודש, בדרך כלל נוהגים כך עקב אחת מהסיבות הבאות:

  1. ‘לא בא לו’: זה הקבוצה הגדולה ביותר, שבאופן מפתיע מייצגת בעיקר את ‘חבר’ה נורמטיביים’. אין להם בעיות של דחייה חברתית, צוות בית הספר מתנהג אליהם כראוי, וברגע שהם במסגרת הלימודית הם מצייתים לכללי בית הספר. אפילו יש להם ציונים טובים בבחינות. אבל אין להם חשק לקום בבוקר ולתחושתם הם ‘מסתדרים גם בלי להיות בשיעור’.

מה עושים? זו הקבוצה שלכאורה הכי קשה להתנהל מולה, אבל כהורים אסור לנו לוותר, אלא להודיע לילד נחרצות שאי הגעה לבית ספר אינה מקובלת עליכם. במקביל, צרו קשר עם הצוות החינוכי והתייעצו עמו. כשהצוות מזהה שיתוף פעולה מצד ההורים, הוא לא ימהר לנקוט סנקציות נגד הילד ותוכלו לחשוב יחד כיצד ניתן להשיבו בחזרה למסלול הלימודים. אפשר גם לאתר מודלים לחיקוי שיכולים להשפיע על ילדכם, ושיוכלו לשוחח עמו ולהסביר מדוע חשוב שיהיה נוכח בבית הספר. תוכלו אפילו לבחור יום חופש אחד בחודש, שייבחר מראש ובאישור בית הספר, כדי לתת לילד תחושה טובה ולהתחיל להשיבו למסלול.

  1. בעיות התנהגות: המילה “מרד” הכי מתאימה כאן. הכוונה היא לקושי של הילד לקבל סמכות וגבולות.

מה עושים? במקרה כזה כדאי לחשוב על שיתוף פעולה עם איש מקצוע. לעתים קרובות שיחות ספורות עם איש מקצוע מתאים יעניקו לילד ולהוריו כלים והבנה להתמודדות ראויה עם הקושי.

  1. בעיות חרדה: אלו הילדים שבדרך כלל מתלוננים על כאב פיזי, כמו כאבי בטן או כאבי ראש. חלק מהם חוששים להתמודד עם המסגרת, וחלק מהם חוששים מכישלון לימודי או חברתי.

מה עושים? מדברים! עם הילדים הללו אנחנו ההורים חייבים לשוחח, כדי להבין היטב את מקור החשש. בשיחה ישירה, והכי חשוב ללא שיפוטיות, נשאל את הילד ממה הוא חושש ומה הדבר הכי נורא שיכול לקרות. יש לזכור כי פחדים הם לא תמיד דבר רציונלי (אלא אם כן קיימת בעיה אמיתית), ולכן לא תמיד נוכל לבטל חשש בעזרת אמירה רציונלית. 

  1. ‘בעיה אמיתית’: מישהו פוגע בילד שלכם: ייתכן כי הילד שלכם חווה פגיעה מצד תלמיד אחר, איש צוות, ואולי אפילו מישהו מהסביבה הטבעית שלו שאינו קשור לבית ספר.
    מה עושים? מהרו לשוחח עמו על כך! אם אתם חושדים, אל תחששו לשאול שאלות ישירות, כמו: “אני חושב שמישהו פוגע בך, תוכל לומר לי מי?”. הילדים האלה נתונים במצב הקשה ביותר, ואם לא נאתר אותו בזמן הם עלולים שלם מחיר מר וכבד. גם במקרה כזה מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע.

 [/fancy_box]

 הוא: “אם זו הדרך שלה למרוד, אז זה בסדר מבחינתי”

“כן, אני יודע שהיא לא מגיעה לבית ספר. כן, אני יודע שהיא מחכה כל בוקר בחדר מדרגות עד שכולם יצאו מהבית ואז חוזרת הביתה ומבלה בו כל היום עד שכולם חוזרים.
אני יודע, אבל מה אני יכול לעשות. היא ילדה מדהימה, היא לא הידרדרה לסמים או לאלכוהול. יש לה חברות שהיא נפגשת איתן במרבית ימות השבוע. חברות טובות, מבית טוב.
וגם הציונים שלה במבחנים הם לא רעים, גם אם יכלו להיות יותר טובים. אני יודע הכל ומסכים. אני מסכים, כי למרות כל השיחות ששוחחנו ,היא לא צועקת או רבה, היא פשוט אומרת: ‘אבא, אני לא רוצה ללכת לבית ספר. לא רע לי שם, יש לי חברות, המורות בסדר, אני פשוט מעדיפה להישאר בבית. אני ילדה גדולה, כיתה י’, ואני בוחרת שלא ללכת לשם כל יום’.

אני יודע שהיא הולכת בממוצע שלושה-ארבעה ימים בשבוע, ובאופן מוזר עדיין לא יצרו איתי קשר מבית ספר. הייתי חושב שאחרי חודשיים של מה שהחבר’ה קוראים לו ‘הברזות’ אני אקבל טלפון מהמחנכת, ודווקא התרשמתי שמדובר בבית ספר טוב – אכפתי עם צוות מקצועי. נו, טוב, אני מאמין שהשיחה הזו תגיע בקרוב.

“אתם שואלים למה אני מאשר?, אני מאשר כי היא למרות ה’הברזות’ היא ילדה עם גבולות, מכבדת את המשפחה, עושה מה שמבקשים ממנה. ואולי זה מרד הנעורים שלה? כולם הרי מדברים על מרד גיל העשרה, ובינתיים אצלה לא היה כלום. אז אני חושב שאולי זו הדרך שלה למרוד. מרידה שקטה יחסית. ואם זו הדרך שלה, אז אני יכול לחיות איתה בשלום. יחד עם זאת ברור שברגע שיגיע הטלפון מבית הספר, נצטרך לחשוב מה באמת עושים”.

היא: “הייתי בשוק! ילדה בכיתה י’ לא יכולה לעשות מה שבא לה!”

 “בכלל לא ידעתי. לא ידעתי שהיא מבריזה מבית הספר, עד אותו רגע שקיבלתי את הטלפון מבית ספר. הייתי בשוק. כל בוקר היא מתלבשת, יוצאת עם הילקוט ובו ארוחת העשר, ונפרדת לשלום. מי היה מאמין שהיא יוצאת מהבית אך לא מגיעה לבית הספר? כל כך מוזר…הציונים שלה בסדר, החברות שלה נראות לי נחמדות ולא מזיקות. גם  בבית היא מתנהגת יפה, וחוץ ממריבות פה ושם יש לה גבולות. אני יודעת שהיא לא מעשנת ולא שותה אלכוהול. היא יוצאת עם חברים, אבל תמיד חוזרת בזמן. אז מה לכל הרוחות קורה פה?

שוחחתי איתה ועם בעלי על הטלפון שקיבלתי מהמורה, ובמהלך השיחה הבנתי שבעלי בכלל ידע על חלק מה’הברזות’. הייתי מזועזעת (כעסתי מאוד שהוא לא סיפר לי – נושא לטור בפני עצמו), אבל אני יודעת שיש בניהם קשר טוב מאוד. התנחמתי בכך שאם היא סיפרה והוא ידע, אז זה לא כל כך נורא. כי היא “הבריזה” בידיעה.
אבל אני לא מוכנה לוותר, אני הולכת לטפל בכך בחומרה. בית ספר זה בית ספר, יש חוקים, יש גבולות. ילדה בכיתה י’ לא יכולה לעשות מה שבא לה. גם אם אבא שלה יודע. איזה מסר זה משדר שהיא מחליטה למה לעשות, הרי יש עולם של מבוגרים ויש עולם של ילדים. כשהיא תהיה בת 18, ועל פי חוק כבר לא בחזקתי, אז היא תוכל לעשות ‘מה שבא לה’. לא עכשיו. ילדה בגילה חייבת שיוצבו לה גבולות ברורים.

מיכל היא עובדת סוציאלית ומנחת קבוצותאריאל הוא עובד סוציאלי קליני ומטפל משפחתי

 

גם המתבגרים שלכם יוצאים לבלות רק לקראת חצות? 

“אני עם הלימודים גמרתי”

קבלו 6 סרטי קאלט מומלצים לצפייה משותפת 

עוד בנושא

אין פוסטים נוספים בנושא זה
commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.