fbpx

יומני היקר

יומני היקר

 

היום כבר אין יומנים אישיים. המתבגרים עסוקים בכתיבת רשומות לבלוגים ולפייסבוק, החשופים לעיני כול. שלומית מירון, מנחת סדנאות כתיבה, נזכרת בנוסטלגיה ביומן שכתבה בילדותה, ומסבירה למה כתיבה חווייתית מועילה בגיל ההתבגרות ואיך נעודד את הילד להתחיל לכתוב מבפנים. הכתיבה כחלון לנפש

 

כשהייתי ילדה כתבתי יומן. הוא היה החבר שלי והפסיכולוג שלי והמרפא שלי. יום אחד שכנה שלי, שעבדתי עבורה כבייביסיטר לבת, לא מצאה כסף קטן כדי לתגמל אותי ובמקום זה היא הגישה לי מחברת עם כריכה עבה. “זו לא סתם מחברת, זה יומן אישי”, היא אמרה. ואני קניתי את זה. מיד. כבר באותו לילה הפכתי את הכריכה המחוספסת, הירוקה, ופתחתי ביד דרוכה דף חדש. כל יום כתבתי. על פצעי הבגרות שהחלו לכער לי את הפנים, על הכישלון שלי באנגלית, על אמא שלי שלא מבינה אותי, על אחי שמציק לי, על דוד שלי שמת מסרטן, וגם על הרגע ההוא שבו הלב שלי פרפר כשנדמה היה לי שהילד ההוא מביט בי והלוואי-הלוואי שבי הוא רוצה מכולן. היומן הזה ליווה אותי שנים רבות. עד היום הוא נמצא איתי, שומר את סודותיי. היו רגעים בהתבגרות שלי שרק בזכותו הצלחתי לשמור על אופטימיות ולקוות לטוב.
איך הוא עשה את זה? הוא פשוט איפשר לי להפריד בין הסיפורים שלי לבין מי שאני. בשפה של הכתיבה התרפויטית מכנים זאת “החפצה” (מהמילה חפץ). אתה נותן למחשבות שלך על האירועים בחייך קיום משלהם, וכך יכול לקיים איתם דיאלוג.
ברגע רע היומן משמש לך עד לכך שיש גם רגעים טובים – עוּבדה, אתה עצמך כתבת עליהם לפני שניים-שלושה דפים. מילותיך מעידות כאלף עדים על כך שהחיים הם מארג של מצבים משתנים ותחושות מתהפכות. זה חשוב תמיד וזה חשוב פי כמה בתקופות עזות, מטלטלות, שצובעות את חייך בשחור ולבן  – כמו גיל ההתבגרות.

“יש לך רעיונות נהדרים בראש”

היומן הזה, שהיה חבר שלי, הוא כנראה גם זה שהביא אותי למקצוע שבו אני עובדת כיום, כמנחת סדנאות כתיבה חווייתית-תרפויטית. אני מניחה בפני אנשים דף ועט, אני מגרה את דמיונם ואני שולחת אותם לכתוב, בלי לחשוב. לנהל עם הנפש  שלהם דיאלוג סוער, מטלטל, שמבין גליו עולים וצצים כל הדמויות בתאטרון הנפש שלנו – הילד הכָּמֵהַּ, המתבגר הסקרן, הצעיר המיוסר והזקן החכם שכבר יודע הכול. במעשה הכתיבה אנחנו הם השואלים ואנחנו הם העונים, ואנחנו אלו שמחכים לעצמנו בפינה עם מטלית לחה ויד רכה – להרגיע, לנחם, לאסוף תובנה חדשה. לפני הסיבוב הבא.
כל כך לא פשוט להיות בגיל ההתבגרות, במיוחד בימינו, במיוחד בתרבות העכשווית, ההישגית, שבו ערכנו נמדד על פי מקובלוּת וקבּלוֹת. המציאות הזו מכניסה את המתבגר ללחץ ולחרדה שמא לא יעמוד במירוץ, שמא לא יצליח “לספק את הסחורה”. לא רק בני נוער, אלא גם מבוגרים, חווים תחושות של חרדה וסטרס, מפחדים לא לעמוד במשימה ובתחרות, חוששים שמא הם אינם ראויים. שמא אינם משיגים מספיק או מהר. והלחץ הזה לא מייצר אנשים שמחים, נהפוך הוא.
היום כבר לא כותבים יומנים. כותבים בלוגים ופוסטים בפייסבוק שמיועדים לעין כול. כל אלה אינם יכולים לשמש כתחליף ליומן. אולם עדיין נוכל להציע למתבגרים שלנו לכתוב. וכדי שלא יירתעו מהמילה הארכאית “יומן”, נוכל להציע להם לכתוב “סיפורים”. כי בסיפורים אפשר למעשה להחביא יומנים.
תחת מסווה של סופר צעיר או של משורר מבטיח, כל מתבגר (או מתבגרת) יכול להביא את מסע הנפש שלו לידי ביטוי. לשאול את עצמו שאלות קשות ולקבל תשובות טובות. הכי טובות שיש. תוכלו גם לעודד אותם להשתתף בסדנה לכתיבה יוצרת שמתקיימת באזור מגוריכם, או פשוט לקנות  להם מחברת עם כריכה עבה ויפה ולצרף אליה פתק: “חשבת פעם לכתוב סיפורים מכל הרעיונות הנהדרים שיש לך בראש? נראה לי שיכול להיות מעניין”. אולי הם אפילו יקנו את זה, כמוני. ורק בדיעבד יבינו שאין כמו דף ריק לנפש עמוסה.

הכותבת היא יוצרת ומנחת “סיפור חיים” – סדנאות כתיבה חווייתיות בשילוב תהליכי דמיון מודרך וביבליותרפיה

המחזור הראשון שלי: המדריך החדש והמעודכן לנערות 

כל הסיבות לעשות יוגה כבר בגיל ההתבגרות 

הפרעת קשב: לפעמים זה מסובך עבורם אפילו לבקש עזרה 

עוד בנושא

אין פוסטים נוספים בנושא זה
commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.