מדור חדש: נשות ציבור ותרבות משתפות את מגזין “עשר פלוס” במתכון שלהן לשילוב קריירה ומשפחה ובהתמודדות הפרטית שלהן עם גיל ההתבגרות (בעבר כמתבגרות בעצמן, כיום כאמהות). ויש גם טיפ! קבלו הצצה לחייה של ח”כ אורית זוארץ
כרטיס ביקור: אורית זוארץ, חברת הכנסת מטעם “קדימה”, היא חברה בוועדה לקידום מעמד האישה ובוועדת החוץ והביטחון ויו”ר הוועדה למאבק בסחר בנשים. במהלך כהונתה בכנסת התבלטה ח”כ זוארץ בעשייה למען נשים והיא ניצבת בין חברות הכנסת השיאניות בתחום החקיקה למען נשים ואמהות. בשנה האחרונה התקבלה הצעת החוק של ח”כ זוארץ להפללת לקוחות זנות: “איסור צריכת זנות וטיפול בקהילה”.
השאלון
היכן עומדת הקריירה שלך כיום?
“במסגרת פעילותי בכנסת אני מקדמת סוגיות הקשורות להורות ותעסוקה כיו”ר השדולה לקידום הורות ותעסוקה בישראל, בניסיון לממש שוויון הזדמנויות וזכויות להורים שעובדים בכלל ולאמהות שעובדות בפרט”.
מהו הסטטוס המשפחתי שלך?
“אני נשואה לעמוס זה 24 שנים ואמא לרז (בת 23), גד (בן 21), ונעם (בת 12).
תארי לנו סדר יום טיפוסי בחייך.
“אני קמה בבוקר, מתארגנת ועולה לירושלים. אני עובדת באופן אינטנסיבי מאוד במהלך השבוע, עד שעות מאוחרות, כמעט כל יום. לפני שנבחרתי לכנסת נכחתי יותר במרחב הביתי במשך השבוע, אך המצב הזה השתנה עם קבלת התפקיד החדש. מאז, בן זוגי נושא בתפקיד והוא עושה זאת בהצלחה – כולל ארגון בוקר, הסעות, אסיפות הורים ועוד.
“השילוב בין הבית לעבודה בא לידי ביטוי בעיקר בסופי השבוע, מיום חמישי בערב עד יום ראשון. בשישי-שבת אני לא עובדת, ולכן אני משתדלת להימצא בעיקר בבית, כאמא, והקשר שלי עם הילדים מתמקד בזמן הזה. השנה הייתה שנת בת מצווה בבית הספר של בתי, שבו השתתפתי יחד איתה בפרויקט אמהות ובנות שנמשך לאורך השנה”.
עם מה הכי קשה לך להתמודד בגיל ההתבגרות של ילדייך?
“בתי המתבגרת נעם היא הבת השלישית, הצעירה,ואיתה אנחנו בעצם עוברים את גיל ההתבגרות כהורים בפעם השלישית. את הטירונות עברנו עם האחות הבכורה, ולאחר מכן עם האח, ומשם יצאנו מבינים ומחושלים יותר. גם הקשר הטוב שיש לנעם עם אחותה ועם אחיה הבוגרים מהווה גורם מסייע.
“כיום אני מתמודדת עם בתי באופן שונה מאשר בעבר – בעיקר עם האתגרים, מצבי הרוח, הכעסים, הדרמות והקונפליקטים. גם אני כאמא עברתי תהליך שינוי ולמדתי שלא להיכנס ללחץ, להיות שם בשבילה, לתמוך ולחזק. ועדיין, גיל ההתבגרות הוא גיל שתמיד מעלה אמוציות ותגובות קוטביות. כי למרות שהיא בוגרת, מבינה ואחראית, לעתים היא מתעקשת, לא מוכנה לוותר ומגיבה בכעס ובכי. ככה זה היה למשל עם טרנד האייפון – ‘לכולם יש וגם אני רוצה’. אבל אנחנו כהורים חושבים שלילדה בת 12 אין צורך באייפון. דוגמה אחרת: החברות רוצות לישון אחת אצל השנייה באמצע השבוע, מה שנקרא “מודל אכסניית הנוער”, בזמן שלמחרת יש לימודים. אנחנו לא מרשים, ונושאים מהסוג הזה מעוררים בילדה בכי, ויכוחים וכעסים. אבל תמיד בסופו של דבר מדברים ונרגעים”.
איזו מתבגרת את עצמך היית?
“עברתי את גיל ההתבגרות בתחילת שנות השמונים, שנים שהיו כרוכות בשינויים משמעותיים גם בישראל: השלום עם מצריים והחזרת סיני – מרחב מדהים שלא נסענו אליו יותר. גדלתי במגדל העמק, ובגיל 13 אובחנתי כילדה מחוננת ועברתי ללמוד בפנימיית שטיינברג לילדים מחוננים בכפר סבא. כמתבגרת הייתי פעילה מאוד בתחום החברתי, עסקתי באתלטיקה קלה, ריקוד וכדורסל והערצתי את להקת אבבא. אפשר לומר שהייתי מתבגרת ‘קולית’ ושהמרד שלי התמקד בעיקר בביגוד ובסגנון: לבשתי שרוואלים וג’ינסים גזורים, הסתובבתי יחפה והפסקתי לנגן בפסנתר. זכור לי יום אחד שבו כיסיתי את כל קירות החדר שלי בפוסטרים של להקת אבבא, וכשאמי חזרה הביתה מהעבודה היא כעסה מאוד. זו הייתה סיבה לסופר-דרמה מצדי. בכי וכעס שהסתיים בפשרה: רק על קיר אחד בחדר. קצת קשר לתאר את החוויות הללו בלי להבין את החינוך שקבלתי, בבית רוסי ונוקשה. בתפיסה של אמא שלי – שרוואלים, ג’ינס קרוע ופוסטרים על הקירות היו המתכון לפריקת עול ואובדן התרבות”.
מהו הטיפ שלך לאמהות למתבגרים?
“זה לא משנה כמה שעות ביום את עובדת וכמה את עייפה, חשוב שבשלב הזה תהיי שם בשבילם כדי להקשיב, לתמוך, לחזק. חשוב שתהיי קשובה לפרטים הקטנים, שבגיל הזה נחווים על ידיהם כדרמתיים, ותסייעי להם ליצור איזון בתוך הסערות והשינויים שהגוף והנשמה עוברים. בקיצור, הטיפ שלי הוא להכיל ולאהוב – כי זה מה שהגוזלים שלנו צריכים כדי להרגיש בטוחים ולהמריא. ויחד עם זאת גם קצת לשחרר, כלומר לסמוך עליהם בכך שהם עושים את הבחירות הנכונות ולהעביר את המסר שאת תמיד שם בשבילם”.
סוכות: נמנעים מעימותים מיותרים עם החמות או הכלה בארוחת החג
ילדים ותקשורת: פעם ילדים היו ילדים, עד שהיא הגיעה והרסה הכול
חינוך: על תופעת ההעתקה בבחינות בבתי הספר, ומה שאנחנו ההורים יכולים לעשות בעניין
