fbpx

היום שאחרי משבר גיל ה-40: תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר

היום שאחרי משבר גיל ה-40: תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר

 

גברים אוהבים לדבר על משברים מדיניים, ונשים אוהבות לדבר על משבר גיל הארבעים. קוני פרנסס ממתיקה סוד: מה שנשים לא מספרות לכן הוא שדווקא מתוך המשבר הזה אתן יכולות לצמוח, וללמוד לאהוב את עצמכן כפי שמעולם לא ידעתן. חכו רגע עם הבוטוקס, יש למה לצפות!

 

משבר גיל הארבעים תפס אותי בגיל 39 וחצי והסתיים בפתאומיות בגיל 43. כך או כך, את המשבר הזה כל אישה בת ארבעים פלוס או מינוס מכירה מקרוב. אבל כמעט אף אחת מהן לא מדברת על היום שאחרי. משום מה, אנחנו לא רגילים לדווח על דברים טובים שקורים לנו, אלא רק על מה שרע ומציק. אז הגיע הזמן להגיד את זה בקול רם: משבר גיל הארבעים מסתיים (כמעט אצל כולן) באופן חד משמעי, מרגיע ומשביע רצון לכל הצדדים.

התהליך: הגוף המותש הפך למקדש

כך זה היה אצלי לפחות. בעיצומו של המשבר ראיתי בהגדלה כל קמט בפניי, ניסיתי לקבל חיזוקים מכל אחד ובכל דרך אפשרית, אך כלום לא עזר. התמודדתי עם תחושת ההשפלה הגוברת של אישה שכלו נעוריה, שאינה מבינה לאן הם נעלמו, שמבכה את הנשיות האבודה.
מתוך הצער והאבל צמחה לה ענווה. היא באה מתוך השלמה אמיתית וכנה עם דרך הטבע ומחזוריות החיים. מתוך ההבנה שכבר לא אהיה עוד רעננה כבעבר, שהעור שלי כבר לעולם לא יהיה מתוח (אלא אם כן באופן מלאכותי מאוד). ופתאום…הגוף הפך למקדש. מקדש שעלי לטפח, כי הוא כל מה שיש לי.
הגוף הזה, שהרעלתי אותו בכל מיני מזיקין, שענטזתי איתו, שחשפתי אותו, שלא סיפקתי לו די
מנוחה ושינה – הוא המקדש שלי. ואותו אני מטפחת עכשיו, לא בהיסטריה אך עם הרבה כבוד.
פתאום אני מרשה לעצמי לנוח, לתרגל יותר יוגה ונשימות, לאכול אוכל שנעים לי, אפילו ללכת במתינות. אני משקיעה בגופי הרבה יותר מאשר בעבר, לא כי צריך, לא כי זה נראה יפה יותר, אלא פשוט כי מגיע לו. אני אוהבת את גופי בזכות כל מה שהוא מאפשר לי. הערכה ואהבה נטו.
ומה שנגמר זו התחרות. היום אני כבר לא בתחרות עם אף אחת, אלא להפך. אני מבינה שתהליך ההתבגרות עובר או יעבור על כולן ומה שנותר לנו הוא לחוות את שאר השלבים בחיינו בענווה ולתמוך באלו שעדיין לא שם – כדי שהם יתמכו בדור שאחריהם.

ההתגלות: שום כוונה לבזבז את כוחותיי לריק

זה לא קרה ביום אחד. היה מין רגע כזה, של התגלות, וממנו והלאה הדברים השתנו. בפועל, דבר כמובן לא השתנה מלבד התחושה שלי לגבי עצמי. אני מנסה להצביע על רגע ההתגלות: נדמה לי שזה התחיל בהבנה העמוקה שיש לי הרבה מאוד מה להציע לעולם, בכל תחום (כולל מיניות ותשוקה). ההבנה שאני בשלב שבו אני כל כך מכירה את עצמי ונהנית מהחופש היחסי בחיים שלי; ושמבט אחד או אמירה משועשעת שלי יכולה לפרגן, לעורר ולשמח כל גבר, אישה, ילד וילדה. יתרה מזו, את הידע שלי בהבנת האחר והאינטואיציה המחודדת שלי אני יכולה לתרגם לשיחה קולחת ומעצימה, למשחקי פיתוי, לבניית מתח או לכל דבר אחר. את זה, אגב, אף צעירונת מתוקה ובעלת עור מתוח עדיין לא יכולה לעשות.
ואז בחרתי. הבחירה הייתה קלה יותר ממה שחשבתי, כי הבנתי היטב את כוחי ואת העובדה שאני לא מתכוונת לבזבז אותו על שטויות. הבנתי שעלי לשמור את כוחי ולהתייחס אליו בכבוד, באהבה, לעצמי ולסביבה. כך פתאום מצאתי את עצמי שוב נחשקת, בלי שבכלל התכוונתי או ניסיתי לעורר זאת. איך זה קרה? פשוט אפשרתי לעצמי להיות אני. חייכנית, רגועה, לא שיפוטית, ובעיקר מאוד מודעת לעצמה ליכולותיה, ואולי מעל הכול – אוהבת את עצמי.
אני כבר לא מתנצלת, לא מתנשאת, לא חושבת שאני יודעת יותר מכולם ולא בתחרות עם אף אחד. אני לא משחקת עם רגשותיי ולא עם רגשות של אחרים, אני לא מנסה להיות משהו אחר, ובעיקר – אני מרגישה נינוחה. עם עצמי, עם מחשבותיי ועם רגשותיי. בתוך גופי. ואני כנראה משדרת את זה בגדול! כי התגובות המפרגנות עוטפות אותי בכל מקום.

התוצאה: היופי החיצוני מתחלף ביופי פנימי

המשבר נגמר. נדמה לי שחלפו מאז ארבע או חמש שנים, וזה הרבה מאוד זמן במושגים של נעורים ויופי. החדשות הטובות: אני מרגישה נהדר, נרגשת, מלאת ציפייה לעתיד ועתירת תוכניות למכביר –  בכל תחום כמעט. פתאום גם הזמן איבד מהמשמעות המאיימת שהייתה לו אז, ברגעי המשבר של גיל הארבעים. היום אני נהנית מהזמן, לוקחת אותו לאט ונוצרת הרבה יותר רגעים מפעם.
כמה כיף להיות אישה. איזה אושר להיות אני כמו שאני, מלאת הכרת תודה – ליקום, להוריי, לאלוהים ולטבע.

ההגדרות הילדותיות של מיהי אישה מושכת כבר משעשעות אותי היום. הן “קטנות עלי”. אני לא זקוקה לכך שגבר יאמוד את אבריי וייתן לי ציונים, ואני גם לא מסתכלת כך על גברים. אני תרה אחרי מה שמעבר: החיות, שמחת החיים, התשוקה לחיים, טוב לב, נתינה, סקרנות והיכולת ליהנות מהרגע. כן, היום כל הדברים הללו עושים אנשים סקסיים בעיניי. רק בעיניי כמובן, שכל אחד יאהב מה שהוא אוהב.
מבעד לעיניי גם ההגדרה של יופי נהייתה פרועה, ומה שמדליק אותי הוא הרבה מעבר לכתפיים חסונות, רכב חדש או עבודה מכובדת. היופי הוא מה שגורם לי לחייך ולהרגיש טוב עם עצמי. ואני עצמי מרגישה יפה כשאני גורמת לאחרים לאותה תחושה בדיוק.

הם חושבים שהכסף צומח לכם על העצים?

נכנסים לשגרה: תזונה נכונה בשנת הלימודים 

אופנה: לא יוצאות מהבית בלי צעיף

עוד בנושא

אין פוסטים נוספים בנושא זה
commentIcon

תגובה אחת

  1. תודה על השיתוף בתהליך אישי מצמיח. אשרייך על הפתיחות העוצמה הפנימית וההשלמה עם עצמך. יכולתי לחוש הזדהות בין השורות.
    בהצלחה.  

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.